החוק למניעת אלימות במשפחה, נחקק בשנת 1991 במטרה לספק הגנה מפני אלימה בתוך המעגל המשפחתי. הלכה למעשה, החוק מעניק פתרון ראשוני ומיידי לטיפול בבעיה של אלימות בין בני המשפחה ומעניק סעדים שונים כגון: איסור להיכנס לדירת המגורים; הרחקת בן המשפחה האלים מרחק מסוים מהדירה; איסור להטריד את בן המשפחה בכל דרך או מקום ואיסור להקשות על השימוש בנכס המשפחה. את צו ההגנה שניתן מכוח חוק זה ניתן לקבל במעמד צד אחד, ובתי המשפט נוהגים להיעתר לבקשות אלו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשו לבית המשפט שתי עתירות מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991. המבקשת בעתירה הראשונה הגישה בקשה למתן צו הגנה כנגד המשיב. העתירה השנייה הוגשה על ידי המשיב, שביקש מתן צו הגנה נגד בנה של המבקשת. בעת הגשת הבקשה, המשיב והמבקשת היו בני זוג בתהליכי פרידה, והתגוררו בדירה שהייתה רשומה על שם הראשון. בנה של המבקשת היה חייל בשירות סדיר. המבקשת הודתה שביחסיה עם המשיב היו עליות ומורדות וכי האחרון, שהיה מבוגר באי אלו שנים, סבל מקשיי שמיעה. כאשר היא התייצבה בפני בית המשפט לבקש את מתן צו ההגנה, ניכרו על גופה סימני חבלה.
במוקד הסכסוך המשפטי, עמדה דירת מגורי הזוג. שכן, המבקשת טענה להיותה "ידועה בציבור" של המשיב. מכוח מעמד זה, נטען כי היא צברה זכויות קנייניות ברכוש המשיב. במסגרת סכסוך זה, אירעה בין המעורבים תקרית שלוותה באלימות. לדברי המבקשת, ביום האירוע האלים, היא והמשיב היו שרויים במתח. כאשר היא נכנסה לחדר השינה בו שהה המשיב, הם החלו לריב והוא תפס בידה בחוזקה. בתגובה, המבקשת סטרה לו בפניו. משכך, הוא דחף אותה מהמיטה. מיד לאחר מכן, נכנס בנה של המבקשת לחדר השינה ואיים על המשיב בשימוש באלימות.
דיון והכרעה
בפתח הדברים, השופט קבע כי המבקשת היא שגרמה להסלמה במצב עת סטרה למשיב. שכן, לפיתת היד נתפסה על ידי השופט כתגובה פאסיבית למילים שנאמרו בשעת הריב. אך לאחר מכן, כאשר המשיב דחף את המשיבה, הוא הלהיט את הרוחות ותרם לאירוע האלים. השופט הדגיש כי החוק למניעת אלימות במשפחה נחקק במטרה למנוע איום מיידי לאלימות בקרב מעגל זה. השימוש בחוק נעשה במקרים בהם עלה חשש להסלמה אלימה בין בני הזוג והילדים. במקרה דנן, התבטאויות המשיב עוררו חשש מסוג זה. עם זאת, נפסק כי תגובתו של הבן באותו אירוע אלים לא עוררה חשש זה. שכן, מעשיו נועדו להגן על אמו.
בסופו של דבר, השופט הורה על מתן צו הגנה נגד המשיב עקב התנהגותו האלימה ומכוח סעיף 2(ב) לחוק. במקביל, הוא הורה למבקשת ולמשיב לפנות למרכז למניעת אלימות במשפחה, יחד עם הבן, על מנת לקבל הדרכה וטיפול עקב התנהגותם. באשר לבן, השופט נמנע מהוצאת צו הגנה נגדו אך ביקש מהמרכז למניעת אלימות במשפחה להתייחס לנוכחותו בבית. קרי, נדרשה בחינה של התנהגותו, והאם היה בה כדי לתרום לאווירת האלימות בבית.
