האם רכב רפואי יכלל במסגרת באיזון המשאבים בהליך גירושין?

עם פירוק הנישואין בעקבות מוות של מי מבני הזוג, או גירושין, הצדדים זכאים לחלק את הרכוש המשותף באופן שווה. זאת מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג. אולם, ישנם נכסים מיוחדים אותם ניתן להוציא מגדר איזון זה. כך למשל כאשר מדובר בנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין, או שניתן לו במתנה או בירושה במהלך התקופה. דין זהה חל כאשר מדובר בנכס אותו הצדדים לא התכוונו מלכתחילה לאזן. בנוסף, גם גמלאות המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי לא ניתנות לאיזון, וכך גם פיצויים המשולמים על פי חוק, עקב נזק גוף או מוות. דוגמא לפרשנות חריג זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?

פורום חלוקת רכוש

פורום הסכם ממון

פורום בית הדין הרבני

במקרה דנן, הוגשה לבית משפט בקשה לכלול רכב שניתן לנתבעת בגין נכותה באיזון המשאבים בין הצדדים. על פי העובדות שנטענו בבקשה, הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1982. בשנת 2004 הם התגרשו, כאשר שני ילדיהם היו כבר בגירים. טרם הנישואים, בשנת 1979, הוכרה הנתבעת כבעלת נכות צמיתה בשיעור של 88%. נכות זו נגרמה לה בעת שירותה הצבאי. כלומר, היא הוכרה כנכת צה"ל.

בשנת 2004 הגיש התובע תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרתה, התבקש בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים, יחידות הנופש שלהם וחשבונות הבנק המשותפים. בנוסף, הוא ביקש מבית המשפט להכיר בו ובנתבעת כבעלים משותפים ברכב רפואי שהיה רשום על שם האחרונה.

טענות הצדדים בדבר הזכויות ברכב הרפואי של האישה, נכת צה"ל

התובע טען כי רכבה של הנתבעת נרכש על ידי שניהם במהלך חיי הנישואים ובמאמץ משותף. הוא סיפר כי הם נהגו לרכוש רכב חדש אחת למספר שנים ולממן את רכישתו באמצעות מכירת הרכב הישן. מהכספים שהתקבלו, נרכש הרכב החדש תוך ניצול ההנחה לה הייתה זכאית הנתבעת, מכוח היותה נכת צה"ל. את הפרש העלויות השניים נהגו לממן מכספיהם המשותפים.

התובע טען כי רישום הרכב על שם הנתבעת היה מסיבות טכניות, שנבעו מדרישת משרד הביטחון לרשום את רכב הנכה על שמו בלבד. הרכב נשוא הבקשה דנן נרכש בשנת 2001 ועלותו הייתה 96,347 ₪. לטענת התובע, הנתבעת לא קיבלה סיוע כלכלי ממשרד הביטחון בעת רכישת רכב זה. מכאן, היה ניתן להסיק שההפרש בין מכירת הרכב הישן, שעלה 51,000 ₪, מומן מכספים משותפים.

מנגד, הנתבעת טענה כי היה מדובר ברכב רפואי שהיה בבעלותה הבלעדית. כלומר, הוא לא היה משותף לתובע. הנתבעת הוסיפה שרכבה הרפואי הראשון נרכש על ידה בשנת 1980, טרם הנישואים. אותו רכב נרכש בסיוע משרד הביטחון. יתרה מזאת, בעת החלפת הרכב, אחת לכמה שנים, החסר הושלם על ידי משרד הביטחון.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לדיון זה הייתה מצויה בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. על פי הסעיף, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מהצדדים למחצית מהרכוש והנכסים, למעט גמלאות המשולמות לאחד מבני הזוג על ידי ביטוח לאומי או תשלום פיצוי מכוח חיקוק אחר, עקב נזק גוף או מוות.

כלומר, השאלה אותה היה על השופטת לבחון הייתה האם הרכב הרפואי עלה לכדי פיצוי שהגיע מכוח החוק, בשל נזק גוף ומשכך, לא היה ניתן לאזנו. לדעת השופטת, הרכב הרפואי, שנרכש בחלקו באמצעות מענק של משרד הביטחון, לא נכלל בגדר איזון המשאבים. זאת לאור העובדה שמטרת הכספים ששולמו הייתה לאפשר מתן סיוע לנתבעת והחזרת יכולת ניידותה כפי שהייתה טרם התאונה.

על כן, גם לא היה ניתן להשתמש במענק לצרכים אחרים או לחלקו לבן הזוג.בעקבות קביעה זו, השופטת דחתה את טענת התובע לפיה הרכב האחרון נרכש לאחר שהצדדים מימנו את פער העלויות באמצעות כספיהם האישיים. לאור זאת, השופטת לא קיבלה את בקשת התובע לכלול את הרכב הרפואי שהיה רשום על שם הנתבעת במסגרת חלוקת הרכוש. כלומר, הבקשה נדחתה.