לאחר ביצוע חקירה משטרתית, השלב הראשוני הינו בחינה האם העובדות עליהן מצביעה החקירה עולות כדי עבירה פלילית אשר מצדיקה הגשת כתב אישום. החוק הפלילי מסמיך רשויות שונות להגיש כתב אישום, בהתאם לחומרת העבירה. כך, אם העבירה מוגדרת כ"פשע", הסמכות להחלטה על הגשת כתב אישום הינה של פרקליטות המחוז. בנוסף, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, יש לערוך שימוע בטרם הגשת כתב האישום. במקרה שלפנינו נידונו בערעור הסעדים האפשריים כאשר נפלו פגמים בדרישות אלה של ההליך הפלילי.
יש לכם שאלה?
לפי כתב האישום, המשיבה הגיעה לבית הספר בו למדה ביתה, והבחינה במתלוננת אשר למדה בכיתה ביחד עם ביתה. המשיבה דחפה את המתלוננת במדרגות, שטרה לה בפניה, וגרמה לה שריטה בשפה, כל זאת מאחר והייתה סבורה כי המתלוננת הציקה לביתה במהלך הלימודים. במסגרת ההליך המשפטי בבית משפט השלום, המשיבה כפרה בעובדות כתב האישום.
כתב התביעה הוגש על ידי התובעת המשטרתית, אולם בית משפט השלום קבע כי העבירה בה הואשמה המשיבה הייתה מסוג "פשע", ועל כן בהתאם לסדר הדין הפלילי, פרקליטות המחוז היא שהייתה מוסמכת להגיש את התביעה. מכיוון שכך, בית משפט השלום פסק כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות.
בנוסף, בית משפט השלום קבע כי הופרה זכותה של המשיבה לשימוע בטרם ההחלטה על העמדתה לדין, בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. במקרה זה, השימוע נערך בפני ראש ענף התביעות במשטרה לאחר הגשת כתב האישום, ולכן הוא היה יכול לרפא את הפגם.
לאור כל האמור לעיל, השופט בבית משפט השלום קבע כי הגנתה של המשיבה קופחה באופן ממשי, ולפיכך הורה על ביטול כתב האישום.
המערערת, מדינת ישראל, טענה כי במסגרת הערעור כי בית המשפט שגה בהחלטתו. בית המשפט היה מוסמך לפסוק רק לגבי ההליך אשר התנהל בפניו, והחלטה על מניעת פתיחת חקירה משטרתית מחדש הייתה לא בסמכותו.
שנית, המערערת טענה כי חובת היידוע לא חלה במקרה זה, שכן הסעיף המחייב נכנס לתוקף רק לאחר המקרה.
שלישית, המערערת טענה כי הגנת המשיבה לא נפגעה באופן מהותי, שכן טרם החל שלב שמיעת הראיות. לפיכך, המערערת ביקשה לבטל את החלטת בית משפט השלום, ולחילופין לאפשר את הגשת כתב האישום מחדש.
מנגד, המשיבה הדגישה את הפגמים שנפלו בהליך, ואשר תוארו לעיל. בנוסף, המשיבה הדגישה כי המערערת הייתה יכולה לחזור בה מכתב האישום טרם הפסיקה, וכך הייתה יכולה להגישו מתוקן, אולם לא עשתה כן.
הכרעת בית המשפט בערעור
השופתט דחתה את טענת המשיבה כי פתיחת החקירה מחדש הייתה שלא כדין. השופטת שללה את הטענה כי בכדי להצדיק חקירה מחדש היו צריכות להתגלות נסיבות חדשות ומיוחדות, שכן תנאי זה לא הופיע בחוק.
השופטת קבעה כי גם אם נפלו פגמים בהתנהלות התביעה בנוגע לפתיחת התיק מחדש, פגמים אלה לא פגעו בהגנתה של המשיבה, ולא היה ניתן לראות בהם עילה לביטול כתב האישום.
לעניין הפרת זכות השימוע, השופטת קיבלה את המסקנות של בית משפט השלום וקבע כי זכות השימוע של המשיבה אכן הופרה. השופטת סברה כי אומנם במועד העברת החומר לתובע הסעיף אשר מעגן את חובת היידוע לא היה בתוקף, אולם במהלך החודשים שעברו עד הגשת כתב האישום בפועל, הוא נכנס לתוקף, ואף על פי כן המערערת לא יידעה את המשיבה על ההליכים אשר מתנהלים כנגדה.
עם זאת, השופטת ציינה כי הסעד המועדף במקרה זה היה קיומו של שימוע חלופי, ולא ביטול של כתב האישום. אולם, ראש ענף התביעות במשטרה לא היווה את הגורם המוסמך לביצוע שימוע זה, שכן הגורם המוסמך היה פרקליטות המחוז.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט פסק כי ביטול כתב האישום נשאר על קנו, אולם המערערת הייתה יכולה להגיש את כתב האישום מחדש, וזאת בתנאי שיוגש על ידי פרקליטות המחוז, ולאחר זימון המשיבה לשימוע כדין.
