בעת האחרונה, עם התפתחות רשת האינטרנט, יותר ויותר קטינים נחשפים לסכנות של עבירות מין שיתלוו למערכות יחסים וירטואליות. במקרים מסוימים, בגירים עלולים להתחזות לקטינים ולפתות קטינים אחרים. יש לשים לב, כי שעה שמדובר בקטין/נה שטרם מלאו לו/לה 14 שנים, קיום יחסי מין עם הקטין ייחשב לאונס. זאת במנותק משאלת ההסכמה.
יש לכם שאלה?
הפרשה שלפנינו עוסקת בנאשם, בגיר כבן 20, ומתלוננת, אשר הכירו באמצעות רשת האינטרנט, התכתבו משך מספר חודשים, לאחר מכן שוחחו בטלפון ולבסוף נפגשו. פגישתם הראשונה התקיימה בחודש פברואר בשנת 2006. על פי כתב האישום, החל מפגישה זו, ולאורך מספר חודשים, ביצע הנאשם במתלוננת שורת עבירות מין חמורות, בכללן אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים. כל זאת, כך נטען, תוך ידיעה כי מדובר בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים. המאשימה טענה גם כי הנאשם אף הגדיל לעשות, בכך שאיים על המתלוננת ואף כלא אותה כליאת שווא.
המדינה ציינה כי מעשי הנאשם פסקו כתוצאה מהכנסתה של המתלוננת למרכז חירום לילדים בסיכון. במהלך שהותה במרכז, היא נבדקה בידי רופאה פסיכיאטרית, אשר כתבה תסקיר אודות המתלוננת. הממצאים אשר עלו מהתסקיר לימדו על קטינה שנפגעה באופן חמור ביותר. על פי התסקיר, נגרמו לה נזקים המקיפים את מרבית תחומי חייה, הן פיזיים והן נפשיים. כתוצאה מנזקים אלו, טענה המאשימה, תתקשה המתלוננת לשקם את חייה, ואף צוין כי קיים חשש כי תפתח נטיות אובדניות.
הנאשם טען בבימ"ש כי מעשיו קיבלו חותמת פלילית אך ורק בשל גילה של המתלוננת. לדידו, המעשים בוצעו מרצון ובהסכמת המתלוננת, תוך קיום מערכת יחסים רומנטית בינו לבינה. בנוסף, הנאשם טען כי בזמנים אחרים מעשים אלו לא היו נחשבים לעבירות פליליות.
דיון והכרעה - קיום יחסי מין עם קטין מתחת לגיל 14: ניצול מיני
בימ"ש דחה את טענותיו של הנאשם. התכלית הניצבת ביסוד הוראות החוק האוסרות קיום יחסי מין עם קטינים שטרם מלאו להם 14 שנים, היא הגנה על אותם קטינים מניצול מיני. ההנחה היא כי קטין אינו בוגר דיו בכדי "להסכים". גם אם נתן הסכמתו, הרי שהיא לא הסכמה מודעת ומהותית, שכן אין לו את הבגרות הנפשית והכלים הקוגניטיביים הדרושים בכדי לגבש הסכמה כזו. ייתכן כי קטינים מסוימים יהיו כשירים לגבש הסכמה, אך ההנחה כי מרבית הקטינים אינם כאלה, לכן, נקבע הגיל באופן שרירותי בידי המחוקק.
דהיינו, שאלת ההסכמה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין האשמה. עם זאת, היא עשויה להישקל במסגרת הטיעונים לעונש. בית המשפט קבע כי העובדה כי במקרים רבים נקט הנאשם אלימות כלפי המתלוננת, לא עלתה בקנה אחד עם טענתו לקשר רומנטי מבוסס הסכמה בינו לבין המתלוננת.
שיקולי הענישה
בימ"ש קבע כי החברה רואה בחומרה מעשים של קיום יחסי מין עם קטינים שטרם מלאו להם 14 שנים. צוין כי יש למגר תופעה זו ואחת הדרכים היעילות לעשות כן הינה על ידי הטלת עונשים אשר ייצרו הרתעה בקרב אותם אזרחים הרואים מעשים אלו כמותרים ותקינים. כמו כן, צוין בגזר הדין, היה מקום לתת משקל לעובדה כי מעשי הנאשם הותירו בנפשה של הקורבן צלקות עמוקות, אשר יידרש להן זמן רב בכדי להגליד.
תפיסתו של הנאשם את יחסיו עם המתלוננת כקשר רומנטי נורמטיבי, לא הייתה יכולה לשמש נסיבה מקילה בנוגע לעונשו. נקבע למעשה כי תפיסה מעוותת כזו העידה על מסוכנתו לחברה. התעלמותו של הנאשם מצווי הרחקה מן המתלוננת שהוצאו לו בידי בימ"ש היוותה סיבה נוספת להחמיר את עונשו. לזכות הנאשם זקף בית המשפט את הודאתו בראשית ההליך, הודאה שחסכה זמן שיפוטי יקר. בימ"ש גזר על הנאשם 4.5 שנות מאסר בפועל, אליה הצטרפו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. בנוסף, נקבע כי הנאשם ישלם למתלוננת פיצוי כספי בסך 15,000 ₪.
