תביעת סבתא לקביעת הסדרי ראיה

בית המשפט הורה על קביעת הסדרי ראיה בין סבתא לנכדתה, לאחר שאביה של הנכדה, אשר היה בנה של הסבתא, נהרג בתאונת דרכים. השופטת התבססה בהחלטתה על מכלול שיקולים ובראשם טובת הילדה. עקרון זה הוא שחייב את המשך הקשר בין הנכדה לסבתה, לצורך התפתחותה הרגשית חברתית והוא שגבר על שיקולים אחרים כנגד חידוש הקשר.

יש לכם שאלה?

פורום מזונות

פורום משמרות והסדרי ראיה

פורום אפוטרופסות

פורום זכויות הגבר במשפחה

פורום בית המשפט לענייני משפחה

במקרה זה, הוגשה בקשה לקביעת הסדרי ראייה על ידי סבתה של ילדה, אשר התייתמה מאביה, בנה של הסבתא. האב קיפח את חייו בתאונת דרכים קטלנית וסבתה של הילדה ביקשה להיפגש עם נכדתה היחידה מבנה המנוח ומשכך הגישה את הבקשה. היא טענה כי טרם מותו של האב, היא נהגה לראות ולבלות עם נכדתה על בסיס קבוע פעם בשבוע. לאחר המוות, גילתה אמה של הילדה כי נושלה מצוואת המנוח, וכך גם הבת. אז, הבהירה האם הנתבעת לתובעת – סבתה של הילדה, כי המפגשים עם הנכדה תלויים בסילוק הצוואה. משכך הוגשה התביעה.

טענות הצדדים

סבתה של הנכדה תבעה הסדרי ראייה ודרשה לראות את הילדה. לטענתה, היה מדובר בצורך רגשי חשוב הן לילדה והן לה. אם הקטינה, אלמנת המנוח, כפרה בזכות הסבתא לתבוע הסדרי ראייה. היא טענה כי לא הייתה לה כל זכות בדין לכך, וכי הקשר בין הילדה לסבתה היה צריך להיות על בסיס וולונטרי. הנתבעת הדגישה כי לא שללה מסבתה של הילדה את המפגשים לצמיתות, אלא אפשרה לה להתראות עמה יחד עם נכדיה הנוספים. הנתבעת ציינה כי נהגה כך בשל חששה מפני בנה המוגבל של הסבתא, אשר התגורר עמה ונהג להתפרץ בהתקפות זעם שפגעו בנכדה.

תסקיר שהוגש בעניין על ידי פקידת הסעד קבע כי טובת הקטינה חייבה שלא להמליץ על הסדרי ראיה בין הנכדה לסבתה, כל עוד התנהל מאבק משפטי בענייני הירושה והרכוש. עם זאת, פקידת הסעד המליצה לקיים מפגשים משפחתיים מפוקחים בין הנכדה לסבתא, בשל חשיבותם להתפתחותה הרגשית והחברתית של הילדה. לצורך כך, הופנו הן התובעת והן הנתבעת לקבלת ייעוץ לקראת מפגשים אלו ובניית הקשר.

התובעת ביקשה הבהרות מפקידת הסעד לגבי מועדי הביקור. היא הלינה על כך כי הפקידה קשרה בין ההליכים המשפטיים בעניין הצוואה לבין הסדרי הראייה עם הנכדה. מנגד, הנתבעת השתמשה בתסקיר על מנת לחזק את התנגדותה להסדרי הראייה. היא טענה כי פקידת הסעד, אשר הייתה גורם מקצועי, לא המליצה אף היא על ביקורים בשלב זה.

דיון והכרעה - יש לקיים הסדרי ראיה בין הסבתא לנכדה

השופטת שמעה את טיעוני הצדדים ואת באי כוחם. היא ציינה כי כל אחת מהנשים שהיו מעורבות במקרה נשאה עמה מטען כבד של אובדן, כאב וחשש מפני העתיד. הנשים נאלצו להתמודד עם אובדן בעל ובן אהוב. הנתבעת נאלצה להתמודד עם ההשלכות של הדרתה מהצוואה, לרבות בתה. מאידך, התובעת התמודדה עם אובדן הקשר היחיד שנותר לה מבנה המנוח – הנכדה. השופטת קבעה כי בשל הרגישות הרבה ונוכח מורכבותו של התיק, גיל הנכדה, אמה, סבתה והעובדה כי חלפה כשנה ושלושה חודשים ממותו של אבי הילדה, היה מקום להורות על הסדרי ביקורים בין הסבתא לילדה כבר עתה. זאת בניגוד להמלצת פקידת הסעד.

השופטת פסקה כי טענת האלמנה באשר היעדר עילה וזכות לתובעת לתבוע הסדרי ראייה לא הייתה נכונה. יתרה מזאת, היא אף נגדה את סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962. בבסיס סעיף זה עמד העיקרון של יחסי סב ונכדים במקרים טרגיים כגון המקרה דנן. כמו כן, שיקול נוסף שעמד מול עיני השופטת היה טובת הילדה.

במקרה זה, לא היה כל ספק כי טובת הילדה היה השיקול הבלעדי שדחה מפניו כל שיקול אחר וכל טובה אחרת, לרבות טובת האם והסבתא יחדיו. השופטת ציינה כי נקודת המוצא הייתה התסקיר של פקידת הסעד, אך לא היה זה תפקידו של בית המשפט לשמש חותמת גומי עבור החלטות אלו. בהתקיים טעמים חזקים, אשר הצדיקו סטייה מהמלצות פקידת הסעד, השופטת הייתה מחויבת לקחת גם אותם במאזן השיקולים עד כדי סטייה מההחלטה.

השופטת הדגישה כי גם אם הנתבעת ביקשה לשקם מחדש את עולמה ולהבטיח את עתידה הכלכלי, היא לא הייתה יכולה להתנתק מהעבר באמצעות ניתוק יחסי הילדה עם סבתה. בסופו של דבר, לאחר בחינת התסקיר, פסיקות בנושא ואת טובת הילדה, גילה וכישוריה ההתפתחותיים, הורתה השופטת על הסדרי ראייה בין הילדה לסבתה. השופטת חייבה את האם הנתבעת לקבל ייעוץ מקצועי לצורך הכנתה לקראת בניית הקשר בין בתה לסבתה. במקביל, התובעת חויבה אף היא בקבלת ייעוץ והכוונה לקראת חידוש היחסים.