ככלל, בעל דין המעוניין להגיש תביעה הכוללת עניין שברפואה, חייב להציג את חוות דעתו של מומחה רפואי. כפי שניתן ללמוד מתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, חוות הדעת הרפואית היא זו המצמיחה את עילת התביעה. ברוב המקרים, התובע מגיש חוות דעת רפואית מטעמו, אם הנתבע מתנגד לאמור בה, באפשרותו להציג את חוות דעתו של מומחה רפואי אחר, מטעמו. בית המשפט יאזין לעדויות המומחים, ובאם יתעורר "עניין שבמחלוקת" כלשון תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ימנה בית המשפט מומחה מטעמו.
יש לכם שאלה?
בשונה מן המצב המקובל, לעיתים קיימים מקרים בהם התובע אינו יכול לעמוד בנטל הבאת חוות דעתו של מומחה רפואי מטעמו. תקנה 127 שנזכרה לעיל, מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת של מומחה רפואי, מ"טעמים מיוחדים שירשמו". בפרשה שלפנינו, הוגש ערעור לבית המשפט ובו המבקשת הייתה מעוניינת להביא למינוי של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, למרות שלא הביאה מומחה דומה מטעמה. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, ואגב עשותו כן, התווה מספר כללים בנוגע לאפשרות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, במצבים בהם לא הובאה חוות דעת מטעם התובע.
טענות הצדדים
כאמור, בכדי שבית המשפט ייעתר לבקשה למנות מומחה רפואי מטעמו, יש צורך שיתעורר עניין שבמחלוקת. לטענת המשיבים, שהתקבלה בבית המשפט קמא, כאשר לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובע בעניין מסוים, אין לראות בעניין זה כ"עניין שבמחלוקת". משכך, אין בכוחו של בית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו. מנגד, המבקשת טענה כי לא היו ברשותה האמצעים הדרושים בכדי לממן חוות דעת רפואית נוספת, לאחר שהגיש חוות דעת בעניין אחר. לשיטתה, היה בכך די כדי לעמוד בדרישת ה"טעמים המיוחדים שיירשמו". המבקשת הוסיפה וטענה כי הדבר יחסוך זמן שיפוטי יקר ומשאבים משני הצדדים כאחד.
"עניין שבמחלוקת"
בית המשפט בחן את תקנות סדר הדין האזרחי ומוצא כי שילובן של תקנות 127 ו-130(א) אפשר לו לפטור בעל דין מהבאת מומחה רפואי. מפעולה זו עצמה, ניתן להסיק על קיומו של "עניין במחלוקת". כעת נותר לבחון מהם אותם "טעמים מיוחדים שיירשמו".
"טעמים מיוחדים שיירשמו"
בית המשפט מנה מספר טעמים, חשוב לציין כי אין מדובר ברשימה סגורה, ויתכנו מקרים נוספים. ראשית, כאשר מומחה מטעם בית המשפט, המעיד בנושא מסוים, מבקש חוות דעתו של מומחה מתחום אחר, אין כל הגיון להטיל זאת על הצדדים. יעיל וחסכוני יותר, לשני הצדדים, להשתמש במומחה מטעם בית המשפט. שנית, אפשרות נוספת למינוי מומחה מטעם בית המשפט, היא חסרון כיס. מניעה מאדם לקבל הכרעה משפטית רק בשל חסרון כיס, היא למעשה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, זכות חשובה ובסיסית בשיטת המשפט הישראלית.
יש לשים לב כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט עלול להכביד על כיסו של הצד שמנגד, לכן יש להיזהר ולבחון בכובד ראש את טענת חסרון הכיס. שלישית, מינוי מומחה מטעם בית המשפט יחסוך מן הנפגע את אי הנעימות הכרוכה בבדיקה בידי שלושה רופאים שונים. רביעית, יש להבין, כאשר בעל דין מבקש חוות דעת בית משפט, הוא למעשה מוותר על הבאת חוות דעתו של מומחה מטעמו, בעוד שהצד שמנגד רשאי להביא חוות דעת שכזו. בכך למעשה מוותר התובע על יתרון דיוני וראייתי, ובעצם מפקיד את גורלו בידיו של המומחה מטעם בית המשפט. לכן, לדברי בית המשפט, ראוי לנקוט מדיניות מקילה בנוגע לבקשות מצד צדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט במקום מומחה מטעמם הם. בית המשפט קיבל את הערעור ומינה מומחה רפואי מטעמו.
.png)
