מאסר מותנה הינו עונש המוטל לא אחת על נאשמים בביצוע עבירות פליליות. מטרתו המרכזית היא לשמש מעין "תמרור אזהרה" לנאשם. הכוונה היא להבהיר לנאשם כי בפעם הבאה שיבצע מעשה הנכלל במסגרת התנאי, הוא ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח. ברוב המקרים, כאשר הנאשם מבצע עבירה אשר מאפשרת את הפעלת עונש המאסר על תנאי שנגזר עליו, בית המשפט יפעיל את התנאי וישלח את הנאשם לבית הסוהר. בשונה מכך, סעיף 56 לחוק העונשין מאפשר להאריך את תקופת המאסר המותנה פעם אחת בלבד.
יש לכם שאלה?
יחד עם זאת, סעיף 85 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט להאריך את תקופת התנאי אף יותר מפעם אחת, כאשר מדובר בנאשם העובר טיפול נגד שימוש בסמים. לצורך כך יש להגיש תסקיר שירות מבחן. מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי ישנם 3 תנאים מצטברים נוספים להארכת תוקף המאסר המותנה. יש צורך בסיכוי לשיקום הנאשם, היעדר מסוכנות מצד הנאשם, וחשש כי עונש המאסר יגרום לו נזק חמור.
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ניתן לראות מהם השיקולים המנחים את בית המשפט ביישום את סעיף 85 לחוק העונשין. בראשית הפרשה, הואשם המערער בבית משפט השלום בגידול סם מסוג קנבוס. לתיק זה צורף תיק של אלימות במשפחה, בו הואשם המערער כי דחף את אשתו והכניסה בכוח לרכבו. הנאשם והמדינה הגיעו להסדר טיעון אותו אישר בית משפט השלום.
במסגרת הסדר זה היה על הנאשם לעבור תסקיר שירות מבחן, בו תבחן האפשרות להאריך את תקופת התנאי שהוטלה על הנאשם בתיק שהסתיים קודם לכן. על הנאשם היה לעבור בדיקות סמים בתדירות מסוימת בכדי להוכיח כי הוא נקי כעת. הנאשם לא ביצע את מרבית הבדיקות. הסיבה לכך, לטענתו, הייתה עומס בעבודה. לאחר שבית משפט השלום נתן לנאשם אורכה בכדי שיבצע את בדיקותיו, אך האחרון כשל מלבצען, הפעיל בית המשפט את עונש המאסר על תנאי, והנאשם נשלח לשמונה חודשי מאסר בפועל. על פסיקה זו הגיש הנאשם את הערעור הנוכחי.
טענות הצדדים בערעור
המערער טען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות ולמאמצי השיקום שהשקיע. לטענת המערער, שליחתו לכלא תחבל קשות בסיכויו לחזור לדרך הישר. לכן, אליבא דמערער, יש להעדיף את האינטרס השיקומי על פני זה ההרתעתי. מאסר על תנאי, לטענת הנאשם, יוכל לסייע לו בעתיד להשתלב בחברה כאדם נורמטיבי. בנוסף, לשיטתו של המערער, התביעה ראתה לנגד עיניה את נסיבותיו האישיות אפשרות שיקומו, ולכן אפשרה את הארכת תקופת התנאי, באם תסקיר שירות המבחן יהיה חיובי. בית המשפט, לגרסתו של המערער, לא יחס לעובדה זו חשיבות מספקת. התביעה, מנגד גרסה כי המערער לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, גם כאשר ניתנה לו אורכה לעשות כן. בהתאם לכך, יש להשית עליו את עונש המאסר המותנה שנפסק לחובתו.
דיון והכרעה – שינוי הנסיבות הוביל להארכת תקופת המאסר המותנה
בית המשפט נעתר לבקשת המערער ואפשר הגשת תסקיר משלים בעניינו של האחרון. מתסקיר שירות המבחן שהוגש ניתן היה ללמוד כי הנאשם לא השתמש בסמים בשלושת החודשים שקדמו לדיון. בנוסף, על פי התסקיר, הנאשם החל טיפול לגמילה מסמים ואף פנה לעזרה בנוגע לבעיית האלימות במשפחה ממנה סבל. בהתאם לממצאי התסקיר, קבע בית המשפט כי יש להאריך את תקופת המאסר המותנה ולא להפעילו. בית המשפט מצא כי המערער שינה את דרכיו, פנה לטיפול ושמר על עצמו נקי מסמים לאורך זמן רב. נקבע כי במצב עניינים זה, האינטרס הציבורי היה להאריך את תקופת המאסר על תנאי ולא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל.
את העיגון החוקי להחלטה זו מצא בית המשפט בסעיף 85 לחוק העונשין. לפי בית המשפט, העובדה שהמערער היה נקי מסמים אינה מספיקה בכדי להיכנס לגדרי סעיף 85. יחד עם זאת, הטיפול בהתמכרויות שעבר המערער, גם אם לא הושלם, מאפשר את הארכת תקופת המאסר המותנה. נקבע כי המערער אינו מסוכן לציבור, שיקם את חייו, ולכן, בנסיבות אלו שליחתו למאסר תסב לו נזק גדול מאוד.
בית המשפט ציין כי החלטת בית המשפט קמא לא הייתה שגויה. בית המשפט מצא כי באותה העת הייתה הצדקה לשלוח את הנאשם למאסר, מאחר וזלזל בשירות המבחן וראה בו 'תוכנית כבקשתך'. אך כעת, הוסיף בית המשפט, השתנו נסיבות חייו של המערער, הוא עלה על דרך הישר והביע הכרה בבעיותיו לצד רצון להשתקם. במצב עניינים זה, קבע בית המשפט, ניתן להאריך את תקופת המאסר המותנה.
