חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים משקף משטר של אחריות מוחלטת. כלומר, כל אדם שניזוק בתאונת דרכים זכאי לפיצוי, ללא קשר לשאלה האם הנהג הפוגע התרשל ומה הייתה מידת אשמתו. לעיקרון זה חריגים שקבועים בחוק. כך למשל, בעלים של רכב שנפגע לאחר שהתיר לצד ג' להשתמש ברכב בהיעדר ביטוח ורישיון נהיגה. לא זו אף זו, במקרה של התרת שימוש שלא כדין, בעל הרכב עלול למצוא עצמו נתבע בתביעת שיפוי ומחויב להשיב כספים לחברת הביטוח, ששילמה פיצויים לצד ג' שנפגע. דוגמא לכך במקרה שלפנינו.


יש לכם שאלה?
פורום תאונות אופנוע
פורום תאונת דרכים
פורום נזיקין


במקרה הבא, קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הגישה תביעת שיפוי נגד הנהג ומי שהתיר את השימוש בקטנוע שהיה מעורב בתאונה. על פי עובדות המקרה, הנתבע 1, שהיה בעל הרכב, התיר לנתבע 2, הנהג, לנהוג למרות שהוא ידע שברשות האחרון לא היה רישיון נהיגה והשימוש לא כוסה בביטוח. בסופו של דבר, הנתבע 2 נהג בקטנוע והיה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע צד ג', אותו קרנית פיצתה מכוח חובתה החוקית. על כן, הוגשה תביעת השיפוי דנן.

 

האם מדובר בתאונת דרכים?


המחלוקת הראשונה בין הצדדים הייתה בשאלה האם התאונה בה צד ג' נפגע עלתה לכדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. הלכה למעשה, התאונה ארעה בעת שהנתבע 2 דרדר את הקטנוע במורד השביל, על מנת להגיע עמו למוסך מאחר והמנוע לא פעל. כלומר, הנתבע 2 נהג בקטנוע, אך מבלי להניע אותו. בעת שנסע, הגיע ממולו רכב סובארו שפגע ברגלו של צד ג' וגרם לקטנוע להתהפך על צדו. 

 

על פי ההגדרה של "תאונת דרכים" בחוק, השופטת קבעה שצד ג' אכן נפגע בתאונה שהוכרה כ"מאורע". עוד נקבע שמאורע זה נכנס לגדר הגדרת "תאונת דרכים" שארעה בעת השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. שכן, המחוקק הגדיר שימוש גם כהידרדרות מכוונת של רכב. 

 

בנוסף, למרות שהקטנוע לא היה תקין בעת התאונה, לא היה בכך על מנת להוציאו מגדר תחולת ההגדרה של "רכב מנועי" על פי חוק. זאת משום שבחוק אין דרישה שהרכב בו נעשה שימוש בעת התאונה יהיה בר כוח מכני בפועל, אלא די בכך שהוא מסוגל לנוע על פני הקרקע, כאשר ייעודו המרכזי הינו למטרות תחבורה. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת שהקטנוע יועד למטרות תחבורה והיה מסוגל לנוע על פני הקרקע, לאחר תיקון המנוע שהושבת זמנית.

 

התרת השימוש ברכב


המחלוקת הבאה בין הצדדים הייתה באשר לשאלת התרת השימוש ברכב. לפי סעיף 9 לחוק, מי ששילם פיצויים מכוח הדין, זכאי לחזור לאדם אחר אם מדובר בבעל הרכב או המחזיק בו. בנסיבות המקרה דנן, הנתבע 1 היה הבעלים של הרכב והוא התיר לנתבע 2 להשתמש בקטנוע. אמנם, הנתבע 1 התיר שימוש למטרת דרדור הקטנוע והסעתו ללא מנוע פעיל, אך כאמור, די היה בכך על מנת להכיר כשימוש לצורך הגדרת "תאונת דרכים". יתרה מזאת, נתבע 1 התיר את השימוש בידיעה שלנתבע 2 לא היה רישיון נהיגה תקף ושהביטוח לא כיסה נהיגתו. על כן, נקבע שהנתבע 1 היה לכל הפחות רשלן וחשוף לתביעת השיפוי מצד קרנית.

 

היקף זכות החזרה


המחלוקת האחרונה בין הצדדים הייתה באשר להיקף זכות החזרה של קרנית. למעשה, קרנית הגישה תביעתה נגד שני הנתבעים והיה צורך לקבוע את חלוקת האחריות בינם, בהתאם למידת האשם היחסי שלהם. אולם, מאחר והנתבע 2 שנהג כלל לא היה בארץ בזמן ההליך המשפטי, התביעה בינו לבין קרנית לא התבררה. לפיכך, נדונה שאלת חבותו של הנתבע 1 כלפי קרנית בלבד. לאור האמור לעיל, נקבע שחבותו של הנתבע 1 כלפי קרנית הייתה מלאה והוא היה חשוף למלוא היקפה של התביעה. דהיינו, התביעה התקבלה והנתבע 1 חויב לשפות את קרנית במלוא הסכום שנתבע.