תחום השתלת האיברים התקדם מבחינה טכנולוגית ורפואית באופן ניכר בעשורים האחרונים. המכשול העיקרי העומד בפני ההתקדמות, הינו המחסור באיברים. לעיתים תדירות מתפרסמות בתקשורת ידיעות על סחר באיברים. המתנגדים לסחר באיברים טוענים כי רמות שונות של דחק ומצוקה כלכלית, עלולות להביא אדם למכור את איבריו, ובכך לפגוע בשלמותו ובכבודו. טיעון נוסף המועלה נגד הסחר באיברים הינו ההשפעה של הסחר על החולים הממתינים להשתלת איברים, ואשר אינם יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית לממן רכישת איברים במסגרת סחר בלתי חוקי.
יש לכם שאלה?
בשנת 2006, נחקק בישראל חוק מקיף האוסר על סחר בבני אדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה. העבירה יכולה להתבצע בתוך המדינה או בדרך של עשיית עסקה בין אנשים ממדינות שונות. יש לציין כי הסכמת הקורבן אינה רלוונטית, ואין גם צורך להוכיח שימוש באלימות או בתרמית. בשנת 2007, התקבלה החלטה תקדימית בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה סחר באיברים נכנס לגדרי עבירת הסחר בבני אדם, שעונשה המינימאלי הוא 4 שנות מאסר.
המקרה שלפנינו עסק באדם החשוד בסחר באיברי אדם, תמורת תשלום כספי. על פי החשדות, החשוד היה איש קשר באוקראינה, שם הוא היה מקבל את פני התורמים בשדה התעופה, מובילם לבית החולים לשם ביצוע ניתוח הוצאת האיברים ולבסוף, לאחר כמה ימים, מחזירם לנמל התעופה, לצורך שובם ארצה. בנוסף, לפי החשדות, כאשר התורמים הגיעו לארץ, החשוד מסר להם את הכסף עבור האיבר שתרמו.
במהלך דיון הארכת המעצר, בא כוח החשוד טען כי המעצר לא היה חוקי, וזאת מכיוון שלא הייתה בחוק הישראלי עבירה שאותה ניתן לייחס למרשו. לדבריו, מסיבה זו, לא ניתן לבקש את הארכת מעצרו. השופטת דחתה טענה זו וזאת מכיוון שלטענתה, הסעיף הרלוונטי בחוק למעשי החשוד היה ס' 377א(א) לחוק העונשין. לפי חוק זה, אדם הסוחר באחר, לשם נטילת איבר מגופו, ומעמידו בכך בסכנה, דינו 16 שנות מאסר.
השופטת קבעה כי לדעתה משמעות החוק היא ש"אדם העושה שימוש במצוקתו של אחר, על מנת להביאו למסור בתמורה איבר מגופו, הוא מי שעושה עסקה באדם". השופטת הוסיפה וטענה כי לראייתה, המחוקק לא התכוון לשימוש בכוח, במרמה או בעושק במסגרת עבירה זו. עוד קבעה היא כי מבחינת הפרשנות התכליתית, הצעת תמורה כספית לאדם תמורת קבלת הזכות באיבר מגופו, הינה עסקה שבה אדם רוכש זכויות בגופו של אחר. לכן, לדבריה, עבירה זו נכללת בגדרי עבירת הסחר בבני אדם, ועל אחת כמה וכמה במקרים בהם מנוצלת מצוקתו של אדם.
לאור מסקנותיה של השופטת, טענת החשוד נדחתה. בנוסף, השופטת קבעה כי היו קיימות ראיות לכאורה אשר קשרו את החשוד לביצוע העבירות המיוחסות לו, ועל כן היה קיים חשד סביר כי האחרון אכן ביצע עבירות אלה. השופטת הוסיפה וקבעה כי קיים חשש כי החשוד יסכן את ביטחון הציבור אם ישוחרר, ולכן היה זה ראוי להאריך את מעצרו ולא לשחררו. סיבה נוספת שהשופטת הציגה לאי שחרורו של החשוד הייתה החשש שהשחרור יפריע למהלך החקירה, שהייתה חקירה מורכבת ומסועפת.
