בתביעות נזיקין, בעלי הדין נוהגים להסתייע במומחים רפואיים על מנת להוכיח את טענותיהם. מומחים אלו כותבים חוות דעת אשר משמשת כראייה בהליך המשפטי ולכן חלה חובה להגישה לבית המשפט ולבעל הדין שמנגד. זאת על מנת לאפשר לו לחקור את המומחה ולנסות לסתור את טענותיו. ישנם מקרים בהם חוות הדעת לא מוגשת כאמור בשל סיבות שונות. אז, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את הגשתה.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, בית המשפט התבקש להורות למשיבים להמציא את חוות דעת המומחה מטעמם שניתנה בעניינה של המבקשת. על פי עובדות הבקשה, המבקשת הגישה תביעה לתשלום פיצויי גוף שנגרמו לטענתה בעקבות רשלנות המשיבים. על מנת להוכיח את טענותיה, המבקשת צירפה לתביעה העיקרית חוות דעת רפואית מטעמה. על פיה, נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור של 80%. בדיון שנערך בנושא, בית המשפט חייב את המשיבים להגיש חוות דעת רפואית מטעמם תוך שלושים ימים מיום 06.02.07. אז, המשיבים ביקשו מהמבקשת להתייצב לבדיקת מומחה מטעמם.
במועד עריכת הבדיקה, המבקשת גילתה כי מומחה המשיבים בדק אותה בעבר, בעת ביקורה בבית חולים. היא הודיע לו על כך. בחלוף 30 הימים שבית המשפט הקציב לשם הגשת חוות הדעת הנגדית ולאחר שלא הוגשה, פנה בא כוחה של המבקשת למשיבים וביקש את המסמך בדחיפות. על כך השיבו המשיבים במכתב בו המבקשת התבקשה להיבדק על ידי מומחה אחר, לאור היכרותה עם הקודם. לחלופין, המבקשת התבקשה להתחייב להימנע מהעלאת טענות כנגד בדיקת המומחה הרפואי מטעם המשיבים. המבקשת סירבה לכך, ובשלב מאוחר יותר התברר שהמומחה הכין למשיבים חוות דעת, אך אלו סירבו למסור העתק שלה. לכן הוגשה הבקשה דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקשת, אי הגשת חוות דעת המומחה עלתה כדי שימוש לרעה בזכויות דיוניות וחוסר תום לב. עוד נטען כי היא עצמה עמדה בנטל שהוטל עליה על ידי המשיבים, לאחר שהגיעה לבדיקת המומחה. מכאן, שהאחרונים היו חייבים בהמצאת חוות הדעת. לדידה, לו היא הייתה יודעת שחוות הדעת לא תוגש, היא לא הייתה מאפשרת למומחה לבדוק אותה מלכתחילה. המבקשת טענה שבאי הגשת חוות הדעת היה ניתן לראות כחיזוק לטענותיה שלה. לסיכום, המבקשת ביקשה להורות על הגשת העתק מחוות הדעת לידי בא כוחה ובית המשפט.
מנגד, המשיבים טענו שהמומחה הרפואי מטעמם לא מצא ברישומיו עדות על בדיקת המבקשת בעבר. משכך, לטענותיה ביחס להיכרות המוקדמת לא נמצאו ראיות. זאת ועוד, נטען שהמסמך שנמסר על ידי המומחה היה בגדר טיוטה בלבד ולכן לא חלה על המשיבים חובה למסור אותו לידי בית המשפט או המבקשת. לבסוף, המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה לחשיפת חוות הדעת ולחייב את המבקשת בבדיקה רפואית חוזרת על ידי מומחה חלופי.
דיון והכרעה - חברת הביטוח תחשוף את חוות דעת המומחה
לאחר עיון בטענות הצדדים, השופט החליט לקבל את הבקשה. לפסיקתו, מקום בו המבקשת נבדקה על ידי רופא מומחה מטעם המשיבים, היה על האחרונים לחשוף את חוות דעת המומחה. זאת מכוח תקנה 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, נקבע כי לא היה כל מקום לחייב את המבקשת בבדיקה חוזרת על ידי מומחה חלופי. שכן, השופט קבע שהמבקשת הייתה זכאית שלא להישלח לבדיקות חוזרות ונשנות על ידי מומחים שונים. כלומר, די היה בבדיקה אחת.
לא זו אף זו, הרי שהמבקשת היא שחשפה את היכרותה המוקדמת עם המומחה מטעם המשיבים ובכך פעלה בתום לב. לדעת השופט, בנסיבות אלו, המשיבים לא היו רשאים להלין על המבקשת שביקשה לעמוד על זכותה לקבל את חוות הדעת, אלא על עצמם מאחר שלא פעלו לבירור העניין מוקדם יותר.
בנוסף, השופט קיבל את טענת המבקשת לפיה לו היא הייתה יודעת שחוות הדעת לא תוגש, היא הייתה מסרבת להיבדק על ידי המומחה. השופט הדגיש שהמבקשת הסכימה להיבדק אצל מומחה שישב בראשון לציון, בזמן שהיא התגוררה במגדל העמק, מבלי שניתן לכך הסבר סביר על ידי המשיבים. לכן, לא זו שהמשיבים הטריחו את המבקשת בבדיקה מיותרת שלא נעשה בתוצאותיה שימוש, הם גרמו לה לטרחה נוספת בעצם הנסיעה לרופא מרוחק, ללא הצדקה. נסיבות אלו הצדיקו את קבלת הבקשה ולכן השופט חייב את המשיבים בהמצאת חוות הדעת של המומחה, גם אם היה מדובר בטיוטה. בנוסף, המשיבים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
