בשנים האחרונות, חלה עלייה מתמדת בביצוע עבירות כלפי קשישים. ככלל, ניתן להבחין בין שני סוגי עבירות שמבוצעות כלפי אוכלוסייה זו. הראשונה, עבירה של התעללות והזנחה, אשר מתבצעת לרוב לאורך זמן על ידי אדם קרוב לקשיש. השנייה, עבירת אלימות אשר מתבצעת באופן חד פעמי על ידי אדם לא מוכר.
כך או כך, מדובר בתופעה חמורה לאור העובדה שאוכלוסיית הקשישים הינה פגיעה ביותר. שכן, הקשישים מתקשים להגן על עצמם ופעמים רבות נמנעים מלדווח למשטרה ולגורמים אחרים על ביצוע העבירה. משכך, כאשר נידון עניינו של נאשם שביצע עבירה וקורבנו היה מאוכלוסיית הקשישים, בתי המשפט נוטים להתייחס אליו בחומרה יתרה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד בחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, החזקה ושימוש בסם מסוכן וכניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, הנאשם ביצע עבירות אלו יחד עם שני נאשמים נוספים. יחד הם גרמו למתלוננת חבלות קשות והיא אושפזה בבית החולים במשך חודש ימים. לאחר שהמתלוננת שוחררה מבית החולים, היא נזקקה לשיקום ארוך, במהלכו אושפזה בשנית. יתרה מזאת, במהלך התקופה היא הונשמה ושהתה בטיפול נמרץ. כתוצאה מהפגיעות, נגרמו למתלוננת צלקות נפש וגוף, אשר לא חלפו עד מועד קיום ההליכים המשפטיים. כאמור, הנאשם הודה במעשים והורשע במיוחס לו. אז, נשמעו הטיעונים לעונש.
המאשימה ביקשה להדגיש את חומרת המעשים ואת הנזק הרב שנגרם למתלוננת. מצד שני, סנגורו של הנאשם טען שיתר הנאשמים הם שהגו את התוכנית והכניסו את מרשו לסוד העניינים. לטענתו, חלקו הפעיל של הנאשם באירועים היה קטן יחסית לחלקם של שאר המשתתפים. בנוסף, בית המשפט התבקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, שהיה כבן 25, אי הרשעתו בעבירות מסוג זה בעבר והודאתו במשטרה ובבית המשפט. לא זו אף זו, הסנגור ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם הביע צער וחרטה על מעורבותו באירוע.
גזר הדין
בפתח הדיון, השופט הביע את מורת רוחו מהמעשים שנעשו, והדגיש את הנזק הקשה שנגרם למתלוננת, אישה מבוגרת שסבלה מפציעות רבות לאחר האירוע ואושפזה בבית החולים. בנוסף, נפסק שמעשי הנאשם חצו את גבולות הרשע, הן בבחירת הקורבן, הן באופי המעשים והן במשכם. זאת משום שההתעללות הפיזית והנפשית בקשישה נמשכה שלוש שעות, ונעשה בצוותא, יחד עם שני הנאשמים הנותרים. אלו הורשעו ונידונו לתשע שנות מאסר בפועל.
השופט קבע שמעשי החבורה גרמו לקשישה לצלקות נפשיות וגופניות, אשר לא היו עתידות לעבור. השופט קבע שבשל המעשים הקשים, היה מקום להשית על הנאשם עונש שיהווה גמול למעשיו וירתיע אותו מפני עשיית מעשים דומים בעתיד. עם זאת, השופט ציין שחלקו של הנאשם במעשים היה קטן לעומת יתר השותפים. עובדה זו עמדה לזכות הנאשם בקביעת גזר דין, כמו גם גילו הצעיר, הודאתו, הבעת החרטה, עברו ונסיבותיו האישיות. לבסוף, השופט השית על הנאשם אחת עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים וחצי שנות מאסר על תנאי. בנוסף, הנאשם חויב בפיצוי המתלוננת בסך 20,000 ₪
