הריגה באמצעות ירי וזיכוי בבית המשפט בטענה של הגנה עצמית

כאשר אדם מבצע עבירה פלילית, הוא עומד לדין על ידי רשויות התביעה במדינה. במידה שאשמתו הוכחה, מעל לכל ספק סביר, הוא מורשע. כאשר התביעה לא עומדת בנטל ההוכחה, בית המשפט מורה על זיכוי הנאשם. בד בבד, ישנם מקרים בהם בית המשפט מזכה את הנאשם גם אם התביעה עמדה בנטל ההוכחה. זאת כאשר הנאשם טוען שקמה לו הגנה מפני הטלת אחריות פלילית, מכוח הסייגים הקבועים בחוק.

למשל, כורח, צידוק והגנה עצמית. במקרים בהם הנאשם מעלה טענות אלו, נטל הוכחתן מוטל עליו, אך די בכך שהוא יטה את הכף על מנת עורר ספק ולהימנע מהרשעה. כלומר, הנאשם אינו נדרש לעמוד בנטל הוכחה של מעבר לספק סביר. דוגמא להעלאת טענות הגנה מפני אחריות פלילית ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום

פורום פלילי

במקרה דנן, הוכרע דינו של נאשם שהואשם בעבירה של הריגה. על פי כתב האישום, בין הנאשם לשכניו פרץ סכסוך עקב מרפסת אותה בנה הראשון בכניסה לדירה. לטענת השכנים, המרפסת שנבנתה חסמה את הכניסה. ביום 11.01.06, הנאשם הורה לשני פועלים להרוס את המדרגות ששימשו בעבר למעבר לבית משפחת השכנים. הוראה זו ניתנה בניגוד לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שדן בסכסוך.

לאחר הריסת המדרגות, הגיע לבית הנאשם אדם בשם סאמי, שהיה אחיו של השכן. סאמי הגיע מלווה בשלושה אנשים נוספים ובמנוח. כאשר הנאשם גילה את דבר הגעתם לביתו, ועל כוונתם לתקוף אותו, הוא נבהל והתקשר למשטרה על מנת להזעיק עזרה. בהודעתו למשטרה, הנאשם אמר שהוא זיהה את תוקפיו, שהיו בני משפחתו של שכנו.

לאחר מכן, חמשת התוקפים נכנסו למרפסתו של הנאשם ובין הצדדים התפתח עימות גופני. כאשר הנאשם נותר במרפסת, מוקף על ידי המנוח ושני אנשים נוספים, הוא שלף אקדח אותו החזיק ברישיון, דרך אותו וירה כדור אחד מתוך הארבעה שהיו במחסנית. אז, הוא נמלט מהמקום. הכדור שהנאשם ירה פגע בבית החזה של המנוח. הלה נלקח לבית החולים ונותח, אך לאחר זמן מה נקבע מותו, כתוצאה מפגיעת הכדור. בכתב האישום נטען שהנאשם גרם במעשיו למות המנוח שלא כחוק. קרי, הוא ירה בו למוות.

הכרעת הדין

השופטת שדנה בהכרעת הדין החליטה לזכות את הנאשם מעבירת ההריגה. היא קבעה שבנסיבות המקרה, עמד לנאשם הסייג של הגנה עצמית מכוח סעיף 34י לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בזמן ששלף את האקדח ודרך אותו. השופטת פסקה ששליפת האקדח הייתה דרושה על מנת להדוף את תקיפתו על ידי שכנו והאחרים.

בנוסף, נקבע שלנאשם עמד סייג של היעדר שליטה עצמית מכוח סעיף 34ז לחוק העונשין, באשר לירי בחזהו של המנוח. השופטת הדגישה שמאחר שמעשיו של הנאשם נעשו מתוך תגובה רפלקסיבית לאיום בו הוא היה נתון, ללא יכולת לבחור ולשלוט במעשיו, לא היה מקום להשית עליו אחריות פלילית. משמעות הדבר הייתה שלא היה באפשרות בית המשפט להרשיע את הנאשם ולכן הוא זוכה.