בית המשפט נוהג להטיל עונשי מאסר בפועל על מבצעי עבירות בהן יש מימד של שחיתות ציבורית. עבירות אלו נחשבות כעבירות חמורות, שכן ביצוען גורם לציבור הרחב לאבד את האמון ברשויות השלטוניות השונות. חומרת העבירה באה לביטוי בעונש אותו משית בית המשפט על עובד הציבור. עם זאת, וכפי שנפסק בפרשה זו, ההחמרה בענישה אינה חלה רק על עובד הציבור, אלא גם על האדם אשר הניע אותו לבצע את העבירה.
יש לכם שאלה?
הנאשמת 1 היא חברה שתפקידה הוא שחרור מכולות המגיעות לארץ מן המכס. הנאשמים 2-3 היו בעלי המניות בחברה והם ניהלו אותה. כמו כן, שניהם תיפקדו כפקידי רישוי מוסמכים אשר היו אמונים על שחרור המכולות מן המכס, וזאת בתור עובדי החברה. הנאשמים 2-3 יצרו קשר עם שני עובדי ציבור, אשר היו אמונים על הבדיקות הפיזיות והבטחוניות של המכולות שהגיעו לנמל חיפה, ושכנעו אותם להעלים עין מסחורה נוספת, המוברחת במכולות אותן שולחים לקוחותיה של הנאשמת 1 לארץ. לשם העלמת הסחורה, הנאשמים 2-3 הצהירו הצהרות כוזבות ברשימות שאותן הגישו לרשויות המכס. כמו כן, וכתמורה למעשיהם, הנאשמים 2-3 קיבלו שוחד מהיבואנים אשר היו בעלי המכולות. הנאשמים נתפסו במעשיהם והואשמו בשישה אישומים שונים. בית המשפט הרשיע אותם במעשים, וכעת נדרש היה לגזור את דינם.
ההכרעה:
בית המשפט התייחס לכך שהנאשמים 2-3 היו פקידי רישוי מוסמכים, ומתוקף כך רשויות המכס נתנו בהם אמון. בית המשפט קבע כי נאשמים אלו מעלו באמון אשר ניתן להם על ידי הרשויות, ותכננו באופן מדוייק את אופן עקיפת חוקי המדינה, וזאת תמורת בצע של כסף. פעילותם גם נמשכה חודשים ארוכים, והיא הופסקה רק כאשר הפרשה נחשפה. מכך בית המשפט הסיק כי לולא היו נתפסים הנאשמים במעשיהם – הם היו ממשיכים בהם, תוך הסבת נזקים כלכליים למדינה, ותוך התעשרות בדרך בלתי חוקית של מרמה ושוחד.
כמו כן, בית המשפט ציין את אמון הציבור במערכות הציבוריות והשלטוניות, ואת נפקות הפגיעה באמון זה. עובד ציבור אשר מקבל שוחד גורם לפגיעה חמורה באמון הציבור ברשויות השונות, וגורם לתדמית המדינה בעיני העם נזק בלתי הפיך. חומרת המעשה לא חלה רק על עובדי הציבור, אלא גם על הגורמים השונים אשר הניעו אותם לעבור על החוק. לפיכך, ובמקרה זה, חומרת המעשה הבלתי חוקי של עובדי הציבור מקרינה גם על הנאשמים, אשר הציעו לעובדי הציבור שוחד תמורת עקיפת החוק.
מעבר לאמור, העבירות שביצעו הנאשמים פוגעות גם ביתר עמילי המכס, ביבואנים ובסוחרים, וזאת עקב הפגיעה האפשרית בתחרות החופשית בשוק. עצם אי תשלום המכס על הסחורה, מאפשר לבעליה למכור את הסחורה בסכומים נמוכים יותר מסוחרים אחרים, אשר אינם יכולים למכור הסחור במחירים אלו לאור תשלום המס החוקי.
בית המשפט שקל לקולא את עברם הנקי של הנאשמים ואת העובדה כי הודו באופן מיידי במעשים שיוחסו להם, תוך שהביעו חרטה כנה ואמיתית. בית המשפט גם לקח בחשבון את מצבם הכלכלי של שני הנאשמים כשיקול לקולא. בית המשפט הזכיר את הלכת הפסיקה, לפיה העונש הראוי בגין שחיתות ציבורית הוא עונש מאסר בפועל. לפיכך, בית המשפט גזר על נאשמים 2-3 תקופת מאסר בפועל של 12,10 חודשי מאסר (בהתאמה). כמו כן, על כל אחד מהם נגזרו חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. על החברה, הנאשמת הראשונה, גזר בית המשפט קנס בסך 20,000 שקלים.
