בכדי להרשיע בעבירות מסוימות על מערכת התביעה הפלילית להוכיח בבית המשפט קשר סיבתי בין מעשי הנאשם לתוצאה שנגרמה. לעיתים, התביעה נתקלת בקושי ראייתי המונע את הוכחת הקשר הסיבתי בין מעשהו של הנאשם לתוצאה הפלילית שנגרמה. באותם המקרים לא יהיה באפשרותה של התביעה להרשיע בעבירות אלו. במקרים אלו יתוקנו כתבי האישום, ויכללו במתכונתם המתוקנת עבירות שאינן דורשות קשר סיבתי לתוצאה – עבירות המכונות "עבירות התנהגותיות" בשונה מ"עבירות תוצאתיות".
יש לכם שאלה?
במסגרת פרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אושר הסדר טיעון ובו הורשעה קשישה בגרימת חבלה בכוונה מחמירה בגופה של חברתה לחדר במוסד הגריאטרי בו שהו. על הקשישה הפוגעת נגזרו 7 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד 2 שנות מאסר על תנאי. כמו כן, נצטוותה הנאשמת לשלם פיצויים למשפחת הקורבן בסך של 10,000 שקלים.
על כתב האישום, הקשישה התעוררה נזעמת באישון לילה כתוצאה מרעשים אשר השמיעה בשנתה שותפה לחדר. במטרה להשתיקה, כך נטען, חבטה הנאשמת בחברתה לחדר באמצעות חפץ כבד. הנפגעת אושפזה ואובחנו בגופה חבלות קשות אשר חייבו אותה לעבור ניתוח. זמן מה לאחר שחרורה מבית החולים נפטרה הנפגעת.
נציג המשטרה טען בבית המשפט כי בית החולים לא עדכן את המשטרה על שחרורה של הנפגעת בחזרה אל המוסד הגריאטרי בו שהתה בטרם הותקפה, ואף המוסד בעצמו לא הודיע למשטרה על פטירתה של המנוחה. בנוסף, נטען בידי נציג המשטרה, כי נודע למשטרה על מותה של הנפגעת רק כשבועיים לאחר שנקברה, ולכן לא בוצע בגופתה ניתוח שלאחר המוות. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לבסס קשר סיבתי בין התקיפה שהתרחשה לבין מותה של הנפגעת, ככל שקשר כזה אכן התקיים.
אישור הסדר הטיעון בידי בית המשפט
בית המשפט מצא כי מאחר ולא בוצעה חקירת סיבת מותה של הנפגעת, וכתוצאה מכך לא נכללה גרימת המוות בכתב האישום נגד הנאשמת, על בית המשפט היה לגזור את עונשה של האחרונה בהתאם לכתב האישום נגדה ובהתעלם מגורלה הטראגי של הנפגעת. בית המשפט קבע כי אפילו בהנחה שהתקיים לכאורה קשר סיבתי עובדתי בין מותה של הנפגעת למעשי הנאשמת, הרי שקשר סיבתי משפטי מעולם לא התקיים, ולכן לא הייתה אפשרות לכלול את מותה של המנוחה במסגרת השיקולים אותם יש לשקול בכל הקשור לגזירת דינה של הנאשמת.
בית המשפט הוסיף וציין כי הנאשמת הינה פלילי עשיר, אך בזמן הדיון גילה היה מתקדם ומצבה הבריאותי והנפשי היה רופף. בנוסף, לפי פסיקתו של בית המשפט, היה צורך להתחשב בעובדה שהנאשמת התקשרה להזעיק עזרה מיד לאחר שתקפה את חברתה לחדר. בית המשפט איזן בין השיקולים לקולא ולחומרא, יחד עם כתב האישום שלא כלל עבירת המתה, ופסק כי יש לאשר את הסדר הטיעון.
בית המשפט הבהיר כי הפיצויים שנפסקו למשפחתה של הנפגעת אינם מכסים את מכלול נזקיהם. לכן, קבע בית המשפט כי ביכולתם לפנות לערכאות אזרחיות בכדי להיפרע מן הנאשמת עבור שארית נזקם.
