הקדמה הטכנולוגית לה אנו עדים בשנים האחרונות היא תופעה חיובית ומבורכת במרבית תחומי החיים. יחד עם זאת, הטכנולוגיה המתקדמת טומנת בחובה סכנות אליהן יש לשים לב. אחת מאותן הסכנות, היא החזקה והפצה של חומר פדופילי על גבי מחשבים בכלל ורשת האינטרנט בפרט. מעשה של החזקה או הפצה של חומר פורנוגרפי בהשתתפות קטינים נחשב לעבירה פלילית בדין הישראלי. סעיף 214 לחוק העונשין, שכותרתו "פרסום והצגת תועבה" הוא הסעיף בו משתמשת התביעה הכללית בכדי להיאבק באותם אזרחים העושים שימוש בחומר פדופילי.
יש לכם שאלה?
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, אדם אשר הורשע בבית משפט השלום בעבירה של החזקת פרסומי תועבה, טען כי יש להקל בעונשו. בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום נקבע כי המערער החזיק תקליטור ובו סרטונים ותמונות רבות הכוללים תכנים פורנוגרפיים בהם מופיעים קטינים. יש לציין כי המערער זוכה בערכאה דלמטה מחמת הספק, מעבירה של פרסום חומר תועבה, אך הורשע בהחזקה של חומר כזה. בית משפט השלום גזר על האיש 12 חודשי מאסר כאשר 5 מתוכם לריצוי בפועל על דרך של עבודות שירות, כמו כן, המערער נצטווה לשלם קנס בסך 5,000 שקלים. המערער ראה עונש זה כחמור מדי וככזה שאינו הולם את מעשיו, ולכן ערער לבית המשפט המחוזי כנגד חומרת העונש.
דיון והכרעה – הערעור נדחה והעונש נותר על כנו
בית המשפט בחן את שיקולי הענישה שהופעלו בידי הערכאה דלמטה ולא מצא בהם כל דופי. נקבע כי בית משפט השלום איזן בין השיקולים לקולא ולחומרא וגזר עונש אשר שיקף נכונה את חומרת המעשים. בית המשפט פנה לדברי ההסבר שקדמו לחקיקת החוק, ומצא כי המחוקק התכוון לאסור גם את עצם החזקתם של החומרים הפדופילים. נקבע כי בדומה למדינות רבות בעולם, גם מדינת ישראל החליטה לאסור לא רק את הפצתו של החומר הפדופילי אל גם את החזקתו לכשעצמה.
הסיבה לאיסור זה, אליבא דבית המשפט, היא הפגיעה הקשה והבלתי נסבלת הנגרמת לקטינים הלוקחים חלק בתכנים מן הסוג הנדון. נפסק כי אחת הדרכים למגר את התופעה היא נקיטת יד קשה כנגד אותם אזרחים המחזיקים חומרים פדופיליים. בית המשפט הוסיף, כי מאחר ומדובר בעבירה חדשה יחסית בספר החוקים, יש להעניש את בחומרה את אלו אשר מורשעים בגינה. שאם לא כן, עלולה להיפגע תכליתו של החוק – ניהול מלחמת חורמה בניצול גופם של קטינים למטרת השגת סיפוק מיני. בית משפט המחוזי קבע כי גזר הדין שניתן בידי בית משפט השלום, אינו מחמיר עם המערער יתר על המידה, להיפך, ניתן היה אף לראות בו כגזר דין מקל יחסית. נקבע כי כל הפחתה בעונש עלולה לרפות את ידיהם של אלו העוסקים במאבק בתופעת פרסומי התועבה הכוללים קטינים.
הנה כי כן, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את גזר דינו של המערער כפי שנגזר בידי בית המשפט המחוזי – 12 חודשי מאסר, כאשר מתוכם 5 חודשים ירצו בעבודות שירות, והיתרה כמאסר על תנאי.
