בעת הנוכחית, כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה בכלל ורשת האינטרנט בפרט, אנו עדים ליותר ויותר מקרים של הפצת תכנים בעלי אופי פדופילי על גבי המרחב האינטרנטי. כיום, השגת אותם חומרים פורנגורפיים-פדופיליים פשוטה, קלה וזמינה לכל דורש. צריכת חומר פדופילי והפצתו מהווים עבירות פליליות בישראל. סעיף 214 לחוק העונשין שכותרתו "פרסום והצגת תועבה" הוא המפליל התנהגויות אלו בדין הישראלי.
יש לכם שאלה?
מעיון בפסק הדין שניתן בפרשה אשר נדונה בבית המשפט השלום בחיפה, ניתן היה להתרשם מהשיקולים אותם שקל בית המשפט בעת שגזר את דינו של אדם שהחזיק והפיץ חומר פדופילי באמצעות רשת האינטרנט. הנאשם, על פי טענות התביעה, החזיק והפיץ מעל 25,000 פרסומי תועבה הכוללים תמונות וסרטונים בהם מופיעים קטינים בעירום ואף בשעת קיום יחסי מין. מעשיו של הנאשם התפרשו לטענת התביעה, על פני כעשר שנים.
בית המשפט בחן את האירועים המיוחסים לנאשם וקבע כי הפרסומים הופצו באמצעות תוכנה המאפשרת לנהל שיחה (צ'אט), אשר הייתה פופולארית בקרב בני נוער רבים. נקבע כי הנאשם אף הגדיל לעשות והתקין במחשבו תוכנה שהפכה אותו לשרת אשר אפשר לגולשים נוספים להיחשף לתכנים הפדופילים.
השיקולים לעונש
בית המשפט מצא כי מעשיו של הנאשם היו חמורים במיוחד ועוררו שאט נפש עזה. לפי קביעת בית המשפט, שימוש בתכנים פדופיליים יכול היה לעודד את הפקתם של תכנים כאלה, ובכדי למגר את התופעה בעתיד יש לנקוט יד קשה ולהעניש בחומרה. לדבריה של השופטת, מטרת הענישה הייתה להרתיע את הנאשם הספציפי, אך בנוסף לכך, לשלוח מסר חד וברור לכל עבריין פוטנציאלי, כי החברה הישראלית סולדת ממעשים נלוזים אלו של ניצול גופם של קטינים למטרת של סיפוק מיני.
מנגד, בית המשפט ציין כי עברו של הנאשם היה נקי לחלוטין מעבירות קודמות. בנוסף, בית המשפט ראה בעין יפה את העובדה שהנאשם פנה למסגרת פרטית בכדי לעבור טיפולים שמטרתם לצמצם את בעיית התמכרותו לגלישה באתרים פדופיליים באינטרנט. בית המשפט ציין כי שיקולים אלו נזקפו לזכותו של הנאשם בעת שהוחלט על גזר דינו.
לאחר שבת המשפט בחן את השיקולים לקולא ולחומרא, יחד עם פרטי המקרה, ניתן גזר דינו של הנאשם. בית המשפט קבע כי למרות עברו הנקי של הנאשם ורצונו להשתקם לא היה מנוס מלהחמיר עימו. הנזק שנגרם לקטינים שנפגעו, לצד הנזק שעלול להיגרם לקטינים נוספים שיפלו קורבן לתעשיית הפדופיליה באינטרנט, חייב הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם. לשיטתו של בית המשפט, חומרת המעשים לא אפשרה הטלת עונש מאסר על תנאי, שכן עונש כזה לא היה גורם הרתעה מספקת ולא היה משקף את שאט הנפש ממעשי הנאשם.
גזר הדין
בהתאם לכך, בית המשפט דן את הנאשם ל24 חודשי מאסר, אשר מתוכם 10 חודשים ירוצו בפועל, והיתרה תשמש כמאסר מותנה לתקופה של 3 שנים. בנוסף, נגזר על הנאשם לשלם קנס כספי על סך 3,000 שקלים, אשר ניתן להמרה בעבור 30 ימי מאסר בפועל.
