בבית משפט המחוזי בחיפה נדון ערעורה של אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו"), כנגד אליעד שביט (להלן: "אליעד") ואח’. שמות עורכי הדין לא צוינו בפסק הדין.

פסק הדין ניתן בנובמבר 2008, מפי כבוד השופטים סגן הנשיא יגאל גריל, עודד גרשון ויעל וילנר, ודן בשאלה אם תאונה שארעה למבוטח, במהלך יציאה מהרכב להסרת מכשול שעמד בדרכו (להלן: "האירוע"), מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

האירוע, שבמהלכו נפגע אליעד, ארע כאשר במהלך נסיעתו ברכב אשר בוטח אצל "אליהו" בפוליסת ביטוח חובה לרכב (להלן: "הרכב"), הבחין במכשול בדרך, העמיד את הרכב בצד הדרך, ובעוד המנוע מונע יצא (במרחק של כ-10 מטרים) והסיר המכשול.

לאחר הסרת המכשול, בדרכו חזרה אל הרכב, נפל אליעד לתוך בור, בעומק של כשני מטרים, ונפגע (להלן: "הבור").

פסק הדין בערעור ניתן, לאחר שבבית משפט השלום בחיפה, נפסק שהאירוע נכלל בגדר סעיף 1 לחוק, כ"תאונת דרכים". משמע, כי פגיעתו של אליעד, על אף שארעה במהלך המצאותו מחוץ לרכב, נגרמה עקב "שימוש ברכב מנועי", ועל כן חויבה "אליהו" בפיצויים מכוח החוק.

בית משפט השלום הסתמך על הילכת פסק הדין ע"א 554/89 מדינת ישראל נ’ עיסא אלראהב, לפיה המבחן להגדרת מאורע כ"תאונת דרכים", בנסיבות בהן הנהג יצא את הרכב, הינה אם הימצאות הנהג מחוץ לרכב הייתה "קשורה בטבורה" לשימוש ברכב.

"שימוש ברכב מנועי", על פי סעיף 1 לחוק, מוגדר כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש...".

סעיף 1 לחוק מגדיר מספר אופנים של "שימושים", אשר עשויים להיחשב לצורך הגדרת מאורע כ"תאונת דרכים". אולם, מכיוון שבנסיבות דנן לא מדובר בשימוש של "נסיעה" ממש, נדרש לבחון את אחד משימושי הלוואי המהווים חלק אינטגרלי מהנסיעה עצמה, קרי החזקות המרבות המנויות בהגדרת הסעיף ל"שימוש ברכב מנועי".

בית משפט המחוזי ציין, כי פסק הדין בעניין אלראהב הנ"ל, עליו הסתמך בית משפט השלום, ניתן לפני 1992, קרי לפני תיקון מספר 8 לחוק (להלן: "תיקון 8"), אשר שינה את המבחן העיקרי שנקבע להגדרת מאורע כ"תאונת דרכים". עד תיקון 8 השאלה האם מאורע נחשב ל"תאונת דרכים" נקבעה על פי המבחן הייעודי, דהינו אם התאונה ארעה ללא שהרכב שינה את ייעודו המקורי. השינוי בתיקון 8 להגדרת סעיף 1 לחוק, למונח "תאונת דרכים", קידם את המבחן התעבורתי, דהינו "תאונת דרכים" תיחשב כמאורע שארע בעת שהרכב מילא את תפקידו התעבורתי.

לפיכך ציין בית משפט המחוזי את פסק הדין המנחה, שניתן אחרי תיקון 8, רע"פ 8061/95 עוזר נ’ אררט חברה לביטוח בע"מ, שם נקבע, בין היתר, כי יש לפרש את ה"שימושים" המנויים בסעיף 1, בהתאם למבחן התעבורתי, קרי שימושים, בין נסיעה ובין שימושי הלוואי לנסיעה, שנעשו ברכב למטרות תעבורה, ותו לאו.

כמו כן, ציין בית המשפט שני פסקי דין חדשים, שניתנו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2007, ואשר הצרו את הפרשנות הניתנת להגדרת שימושי הלוואי, בהתאם למבחן התעבורתי – דהינו, קבעו רשימה סגורה של "שימושים" על פי הגדרת החוק [רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי ואח’ נ’ המוסד לביטוח לאומי ורע"א 9084/05 אגד ואח’ נ’ ינטל (להלן: "ההלכות החדשות")].

משמע, לדברי בית המשפט, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה ברכב, ושאינם נזכרים במפורש בהגדרת סעיף 1, לא יוכשרו כ"שימוש ברכב מנועי", ולא יוכלו להיחשב כ"תאונת דרכים", בהתאם להגדרה הבסיסית למונח זה. יודגש, כי קיימים מצבים נוספים העשויים להיחשב כ"תאונת דרכים" גם ללא "שימוש ברכב מנועי" – החזקות המרבות המופיעות בסעיף בהגדרת המונח "תאונת דרכים".

למעשה, על פי תיקון 8, לדברי בית המשפט, שימוש ברכב שעשוי להיחשב כתאונת דרכים, ייבחן לפי מידת הרלוונטיות שלו לצורך המשך הנסיעה, ועל כן, למשל, עצם ההליכה לרכב לצורך נסיעה בו, לא תיכלל כ"שימוש" לצורך החוק.

אם כן, פנה בית המשפט לבחון האם הליכתו של אליעד, מכיוון המכשול שהסיר, ועד לכיוון הרכב בחזרה, נכללה ב"מתחם הסיכון התעבורתי".

נפסק, שהאירוע כולו, החל מהסרת המכשול ועד הנפילה לבור, לא היה חלק טבעי מהמונח "נסיעה", ואף לא היה חיוני להמשך הנסיעה. בית המשפט תמך דעתו בהצטבר העובדות, כי בין המכשול לבין הרכב היה מרחק של 7-10 מטרים, וכי מרגע היציאה מהרכב ועד קרות האירוע, ארכו כ- 5 דקות, על מנת לקבוע שמבחן הקירבה בזמן ובמקום, כפי שנקבע בהלכות החדשות, לא התקיים בנסיבות אלה. דהינו האירוע לא התרחש בסמיכות, גם במקום וגם בזמן, לנסיעה עצמה.

בנוסף ציין בית המשפט, כי אין מקום לראות באירוע כשימוש נלווה הקבוע בחזקה המרבה "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב", מהטעם שזו מתייחסת, לדברי בית המשפט, אך ורק לטיפול/תיקון שנעשו ברכב עצמו, ולא לכל טיפול/תיקון אחרים, גם אם הינם חיוניים להמשך הנסיעה.

לבסוף קיבל בית המשפט את הערעור, הפך את פסק דינו של בית משפט השלום, וקבע שבנסיבות דנן לא נעשה שימוש ברכב מנועי, ככל שהחוק מפנה, מאז תיקון 8, למבחן התעבורתי, וכי כיום אין עוד להשתמש בהלכה שנקבעה בעניין אלראהב הנ"ל, לצורך בחינת ה"שימושים" שייחשבו לצורך הגדרת החוק.

יצוין, כי פסק הדין ניתן בדעת רוב כבוד השופטים יעל וילנר ועודד גרשון, אולם בניגוד לדעתו החולקת של כבוד השופט סגן הנשיא יגאל גריל, שלדעתו יש לראות במאורע כ"תאונת דרכים" ולדחות הערעור, תוך כדי השארת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו.

מאת עו"ד ג’ון גבע.