בשנת 2018, תושבת בית שמש בת 52 יצאה בבוקר מביתה לפגוש בני משפחה, נכנסה למעבר רגלי מוכר בשכונתה, ומצאה את הדרך חסומה. היא ניסתה לעבור מעל מחסום דוקרנים שהציבו דיירי בניין השכן אך נפלה ושברה את הברך. היא נאלצה לעבור חמישה ניתוחים בעקבות הפציעה.
בסיומו של הליך משפטי ממושך נגד העירייה ועשרות דיירי הבניין, פסק לאחרונה בית משפט השלום בראשון לציון פיצויים לטובתה בסך של 398,000 שקלים, לאחר שנקבע כי הן הדיירים והן העירייה אחראים לתאונה, אם כי השופט ייחס לאישה עצמה אשם תורם בשיעור 25% בשל העובדה שידעה על קיום הדוקרנים ובחרה לצעוד מעליהם. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחה בסך של 93 אלף שקלים.
כניסתה של האישה למעבר הרגלי נחסמה על ידי מיכלי גינון והיא נאלצה לפסוע מעל מחסום הדוקרנים
בבוקר התאונה יצאה האישה מביתה, ופנתה למעבר שחיבר בין שני רחובות בשכונה, מעבר שהשתמשה בו לעתים תכופות. עם כניסתה למעבר גילתה שהשביל הרגלי חסום על ידי מכלי גינון גדולים שהוצבו לרוחב הדרך. מהצד השני של הכניסה לחניה פעל מחסום חשמלי עולה ויורד שחסם כל מעבר. הדרך היחידה שנותרה בפניה הייתה לצעוד מעל שורת דוקרני מתכת שהוצבו ברצפה ונועדו למנוע כניסת רכבים. כאשר ניסתה לחצות את הדוקרנים, בשל הגבהים המשתנים בין הדוקרנים השונים, מעדה ונחבלה בברך ובשוק.
בעקבות הפציעה האישה עברה חמישה ניתוחים ועברה תהליך שיקום ממושך
לאחר שפונתה באמבולנס לבית החולים אובחנה האישה עם שבר בברך שמאל. בשנים שלאחר התאונה עברה חמישה ניתוחים אורתופדיים, ביניהם ניתוח ליישור ציר הברך והשתלות עצם מהאגן, ושיקום ממושך שכלל פיזיותרפיה אינטנסיבית, הידרותרפיה ושהייה בבית חולים שיקומי. היא השתמשה בקביים ובמייצבי ברך לתקופות ממושכות ולא שבה לעבוד במשך יותר מארבע שנים מיום התאונה. רגלה התקצרה בסנטימטר, והיא מתקשה בהליכה ובביצוע פעולות יומיומיות רבות.
בנוסף לנזק הפיזי, אובחנה האישה עם הפרעת הסתגלות ותסמינים דיכאוניים, פגיעה בדימוי העצמי ובתפקוד החברתי. מומחים רפואיים שמינה בית המשפט קבעו לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 20%, נכות בגין צלקות של 10% ונכות נפשית של 10% שיוחסה לתאונה.
מדוע גם העירייה נמצאה אחראית לתאונה?
התביעה הוגשה נגד בעלי הדירות בבית המשותף, ונגד עיריית בית שמש. הדיירים טענו שהדוקרנים הם אמצעי לגיטימי ומקובל למניעת כניסת רכבים, שהיה מעבר חלופי זמין לאישה ושהיא בחרה מרצונה לצעוד מעל מכשול גלוי לעין ובולט. הם הוסיפו כי הציבו שילוט ברור שהזהיר מפני הדוקרנים וציין שאין מעבר לשדרה הסמוכה.
העירייה מצידה טענה שמדובר בשטח פרטי של הדיירים ושאין לה כל סמכות אכיפה או אחריות לנעשה בו.
האישה, לעומת זאת, טענה שהצבת הדוקרנים בנתיב המשמש הן כלי רכב והן הולכי רגל, לצד חסימת המעבר החלופי, יצרה מצב שבו לא נותרה לה ברירה סבירה אחרת.
השופט דחה את הן את טענות הדיירים והן את טענות העירייה. לגבי הדיירים נקבע שהם יצרו את המפגע בפועל. נציג הדיירים הודה שגם הוא עצמו נוהג לעבור מעל הדוקרנים, וגם תושבים אחרים נוהגים כך. העובדה שהמחסום קוצר בגובהו לאחר התאונה הוגדרה על ידי בית המשפט כהודאה בכך שהיה בו פגם שדרש תיקון.
לגבי העירייה נקבע שבמקום קיימת זיקת הנאה לטובת הציבור, שהעירייה ידעה על קיום הדוקרנים שנים לפני התאונה ולא דרשה את הסרתם, ושלרשות אין כל נוהל לאיתור מפגעים ולטיפול בהם באופן יזום.
השופט קבע כי הדיירים יישאו ב-70% מהאחריות לנזק, והעירייה ב-30%. לאישה עצמה יוחס אשם תורם של 25% בשל העובדה שידעה על קיומם של הדוקרנים ובחרה לצעוד מעליהם.
יש לך שאלה?
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות
לאור כל זאת, התביעה התקבלה. מסכום הנזק הכולל שעמד על כ-811,000 שקלים נוכו 25% בגין האשם התורם, ובנוסף נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לאישה בסך כ-210,000 שקלים. הסכום הסופי שנפסק הועמד על כ-398,000 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום של 93 אלף שקלים והחזר הוצאות משפט.
ת"א 47470-03-21
.JPG)
