בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש גבר נגד העירייה לאחר שנפל בכביש משובש ונחבל ברגלו. לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי העירייה לא עשתה דבר כדי להסיר את המפגע מהשטח ולא הביאה כל ראיה ביחס לפעולות שנקטה כדי לשמור על תקינות הכביש. לפי קביעת השופטת, העירייה לא עשתה דבר כדי להסיר את המפגע מהשטח ובכך הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי הגבר שנפל ונחבל ברגלו.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בתאריך 16.1.2014 הגבר החנה את משאיתו בסמוך לבניין ועלה לאחת הדירות במטרה לפנות ממנה מיטת בית חולים. כאשר האיש יצא מהבניין עם המיטה הוא החל לצעוד לעבר המשאית ולפתע נתקל בבור בכביש המשובש, נפל ונחבל ברגל שמאל.


האיש טען כי העירייה לא תחזקה כראוי את הכביש המצוי בשטח שיפוטה


הגבר טען כי העירייה נושאת באחריות לתאונה מכיוון שלא תחזקה כראוי את הכביש המצוי בשטח שיפוטה. הוא הוסיף כי לפי חוות דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמו בעקבות התאונה נותרה לו נכות בשיעור של 10% בברך שמאל ולכן העירייה והמבטחת שלה נושאות באחריות לפצותו על הנזק שנגרם לו.


מנגד, העירייה טענה כי היא לא אחראית לנזק שנגרם לגבר מכיוון שהחלקה או נפילה הן בגדר תופעות רגילות ונפילתו של האיש אינה מלמדת על רשלנות מצידה. העירייה הוסיפה כי בפסיקה נקבע שכבישים עירוניים ומדרכות הם אינם שטחים סטריליים אלא שטחים שכוללים סדקים, בליטות ומרצפות שקועות או בולטות שהן תוצאה של שימוש המוני בדרכים.


העירייה טענה לפטור מאחריות מכיוון שהתאונה התרחשה בשטח פרטי


העירייה הוסיפה וטענה כי התאונה התרחשה בשטח פרטי שמשמש כחניון ולכן לא מדובר בשטח עירוני המצוי בשליטתה. עוד נטען כי במקרה זה הגבר נושא באשם תורם מכריע להתרחשות האירוע מכיוון שהזדרז ובחר להחנות את משאיתו ליד המפגע אף על פי שראה אותו וידע כי הוא יחזור אליו בעת הובלת המיטה.


העירייה התבססה על חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה וטענה כי לגבר נותרה נכות בשיעור של 3% לכל היותר. העירייה טענה כי גם אם ייקבע שהיא נושאת באחריות לתאונה הרי נזקיו של האיש נמוכים והם נבלעים בכספים שהוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי.


העירייה נושאת באחריות לתחזק כראוי את הכביש


לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי אירוע הנפילה אכן התרחש. היא ציינה כי המפגע צולם והתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". השופטת הפנתה לסעיף 235(2) לפקודת העיריות וציינה כי תפקידה של העירייה כולל בין היתר תיקון, ניקוז, ניקוי ותאורה של רחובות שאינם רכוש פרטי. לאחר שבחנה את גרסת העירייה ואת יתר העדויות השופטת קבעה כי העירייה לא הצליחה להוכיח את טענתה שלפיה השטח שבו הגבר נפל היה בבעלות פרטית ולכן החליטה שהעירייה אחראית לתחזוקת השטח.


השופטת ציינה כי העירייה נושאת בחובת זהירות מושגית לשלום הציבור הצועד ברחובות ובמדרכות שבשטח שיפוטה. לדבריה, חובת זהירות זו של העירייה מתגבשת גם ביחס לרחבת החניה שנמצאת ברשות הרבים אשר אינה מגודרת ואינה תחומה ולכן משמשת את ציבור הולכי הרגל והנהגים כאחד. השופטת קבעה כי העירייה השאירה ברשות הרבים מפגע שהיה ניתן לצפות את הסיכון הבלתי סביר שיצר לעוברים והשבים.


העירייה לא גידרה את המפגע ולא הציבה כל שלט שמתריע מפני הסכנה


השופטת הוסיפה כי לפני האירוע העירייה לא הציבה כל שלט שמצביע על סכנה, לא גידרה כראוי את המפגע ולא הביאה כל ראיה באשר לדרך פעולה כלשהי שננקטה כדי לשמור על תקינות הכביש. לפיכך נקבע כי העירייה הפרה את חובת הזהירות שמוטלת עליה.


השופטת פסקה כי במקרה זה מתקיימים שלושת היסודות של עוולת הרשלנות, חובת זהירות, הפרתה ונזק שנגרם בעקבות הפרת החובה. על כן הוחלט כי העירייה נושאת באחריות לפצות את הגבר על הנזק שנגרם לו.


בסוגיית האשם התורם של הגבר לתאונה נקבע כי הוא ראה מראש את המפגע אך לא נזהר מפני היתקלות בו ולכן יוחס לו אשם תורם בשיעור של 30%.


מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט קבע לאיש נכות קבועה בשיעור 10%


לנוכח פערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, השופטת מינתה מומחה רפואי מטעם בית המשפט שבדק את האיש וקבע כי נותרה לו נכות קבועה בשיעור של 10% בשל קרע במיניסקוס.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר השופטת קבעה כי העירייה תפצה את האיש בסך כולל של 166 אלף שקלים עבור הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות ושכר טרחת עורך דין. זאת לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 30% ותגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.


ת"א 10388-09-17