לאחרונה, בית משפט השלום בטבריה עסק בשאלת העונש הראוי עבור אדם שהורשע בעבירת תקיפת קטין, תקיפת עובד ציבור, עבירת איומים והתנהגות פסולה במקום ציבורי.


הבחור, שהיה מאושפז בבית החולים, נכנס לחדר שבו שהו אחות ומטופלת, וניסה לתקוף את האחות. הוא דחף אותה, והיא הצליחה לברוח. לאחר מכן, ניגש הבחור אל המטופלת, ליטף את ידה ודיבר בערבית. במקביל, האחות ברחה וצעקה לעבר רופאים וחברי צוות כדי לקבל עזרה, עד שלבסוף הצליחה להיכנס לחדר הרופאים, נעלה את עצמה בתוכו ולחצה על כפתור המצוקה.


באותו זמן, קטין בן 16 שהיה מטופל בבית החולים צפה במתרחש, והחליט לפנות אל הבחור ולשאול מדוע הוא פוגע באחות, הבחור בתגובה תפס את הקטין, אחז בראשו, עיקם את ידו וזרק אותו הצידה. בשלב זה, הקטין התחנן כלפי הבחור שלא יפגע בו. לבסוף, הקטין ברח מהמקום והתחבא באחד מן החדרים בבית החולים, עד שהגיעו המאבטחים.


כאשר הגיעו המאבטחים, הבחור אמר לאחד מהם: "אם אתה לא מדבר ערבית, אתה תראה מה אני אעשה לך" תוך כדי שהכה אותו בעזרת שתי ידיו. לאחר מכן, הגיעו למקום שני מאבטחים נוספים, וארבעתם ניסו יחדיו להשתלט על הבחור בעודו משתולל, מקלל ומתנגד.


בעקבות האירוע, האחות סבלה מכאבים עזים ומרגישות בכתף ימין, ואילו הקטין סבל מכאב ראש ושבר בעצם שורש כף יד שמאל.


שירותי המבחן נמנעו מהמלצה שיקומית עבור הבחור


שירות המבחן הגיש לבית המשפט שני תסקירים בעניינו של הבחור. בתסקיר הראשון צוין כי רמת המסוכנות של הבחור היא בינונית, כאשר שירות המבחן לא המליץ על ענישה חלופית.


בתסקיר השני, שירות המבחן החליט שלא להמליץ על תוכנית שיקום עבור הבחור, משום שלא שיתף פעולה ולא הביע חרטה על ביצוע המעשים. עוד צוין בתסקיר כי הבחור התנהג בצורה מניפולטיבית ומתחמקת.


הבחור לא היה מודע לביצוע המעשים בשעת ביצועם


המאשימה טענה שהערך המוגן שנפגע בעקבות האירוע, הוא ערך השלמות הפיזית והנפשית של אדם. כמו כן טענה שהפגיעה בקטין היא פגיעה חמורה, בשל יחסי כוחות לא שוויוניים וכך גם הפגיעה באחות משום שהיא נחשבת לפגיעה בעובד ציבור.


נוסף על כך, המאשימה טענה כי הבחור הוא האשם היחידי בביצוע העבירה, ותוך כך הוסיפה כי הפגיעה גרמה לקטין ולעובדת הציבור נזקים נפשיים ופיזיים, ואילו למאבטחים נגרמה עוגמת נפש.


יתרה מזאת, המאשימה טענה שאילולא הצליחו לברוח מהבחור, הנזק הפוטנציאלי שהיה נגרם לקטין ולאחות היה חמור עוד יותר, וציינה שהבחור הורשע בעבר בגין החזקת סכין.


על כן, המאשימה המליצה להשית על הבחור עונש מאסר בפועל לתקופה של 15-36 חודשים, בתוספת קנס ופיצוי כספי עבור הנפגעים.


סנגורו של הבחור טען שאירוע התקיפה התרחש באופן פתאומי שלא תוכנן מראש, כמו כן, טען שהבחור אומנם הודה באשמה, אך בעת ביצוע העבירות לא היה מודע למעשיו ולא זכר אותם בחקירה, עד שצפה בסרטונים שהראו לו. נוסף על כך, הסנגור טען כי לנאשם אין עבר פלילי מלבד הרשעה בודדת בגין החזקת סכין והוסיף שהודאתו חסכה זמן שיפוטי יקר.


יתרה מזאת, הסנגור ציין שסיבת אשפוזו של הבחור הייתה צריכת אלכוהול, וטען שבעקבות תקופת המעצר והתנאים המגבילים שליוו אותה, הבחור הצליח להיגמל מאלכוהול, לשנות את אורח חייו לטובה, וכיום הוא אף חזר בתשובה. האיש ביקש סליחה על מעשיו וטען שאין לראותם כמעשים שמאפיינים את אישיותו.


על סמך טענות אלו, המליץ הסנגור להשית על הבחור עונש של עבודות שירות בלבד.


העונש שינתן ירתיע עבריינים פוטנציאלים מביצוע עבירות דומות במוסדות רפואיים


השופט קבע כי הערכים המוגנים שנפגעו בשל ביצוע העבירה היו הגנה על קטינים חסרי ישע, שלמות הגוף והנפש, הצורך וההכרח כי עובד ציבור יפעל לטובת הציבור ללא חשש לשלמות גופו ושלוות. יתר על כן, קבע השופט שמידת הפגיעה בערכים היא גבוהה, משום שהבחור השתמש באלימות ללא כל מניע וגרם לחבלות פיזיות קשות אצל הקטין והאחות.


יתרה מזאת, השופט ציין כי האשמה ביחס לביצוע המעשים נופלת במלואה על הבחור, משום שלא הייתה כל התגרות מצד הנפגעים.


נוסף על כך, השופט קבע כי בשל היעדר המלצה שיקומית מטעם שירות המבחן, חוסר הירתמותו של הבחור להליך השיקומי, והעובדה שהיה מכור לאלכוהול במשך שנים רבות ולא הצליח להיגמל, אין הצדקה לסטות ממתחם הענישה ההולם.


בהכרעתו, ייחס השופט חשיבות לכך שהעונש צריך להרתיע עבריינים פוטנציאלים מביצוע עבירות דומות במוסדות רפואיים. יתרה מזאת השופט ייחס חשיבות לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ותוך כך ציין כי הבחור לקח אחריות על מעשיו והודה באשמה כאשר עונש מאסר בפועל עלול לפגוע בבחור, משום שתקופת המעצר הייתה טראומתית עבורו.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


על כן, השופט החליט להשית על הבחור עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים למשך 3 שנים, התחייבות מטעם הבחור להימנע מביצוע עבירה דומה על סך של 3,000 שקלים, פיצוי כספי על סך של 5,000 שקלים עבור הקטין וכן פיצוי כספי בסך 2,000 שקלים עבור האחות.


ת"פ 28224-10-19