בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בעפולה, זכה סטודנט לרפואה בן 22 בפיצויים של 180 שקלים בגין תאונה שאירעה לו כשהיה בן 13. בשנת 2016 הוא נפל במדרכה בנוף הגליל לאחר שמעד על מהמורה שנוצרה מאבנים משתלבות חסרות, ונחבל בפניו. כתוצאה מהנפילה נותרה לו צלקת בולטת ליד העין, שהמומחים הרפואיים קבעו כי היא מקנה לו נכות רפואית של 10%.
בית המשפט קבע שהעירייה התרשלה באי תחזוקת המדרכה, מאחר שהמפגע היה צפוי וניתן למניעה והעירייה לא הוכיחה שנקטה בפעולות מניעה. השופטת הכירה בנכות תפקודית בשיעור של 5% למרות גילו הצעיר, תוך התחשבות במקצועו העתידי כרופא ובהשפעה על יכולתו ליצור קשרים בינאישיים. נוסף על סכום הפיצויים, השופטת הטילה על העירייה לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה בסך של 35 אלף שקלים.
לאחר הנפילה והחבלה הובהל הנער לבית החולים, שם אובחן חתך עמוק בפנים באזור הלחי והעפעף השמאלי. לאחר התאונה הוא סבל מכאבים עזים, ונזקק לעזרה מבני משפחתו בביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות. אביו ליווה אותו לטיפולים רפואיים ונעדר מעבודתו לשם כך. הנער גם נעדר מבית הספר לתקופה מסוימת.
עם חלוף הזמן, התברר שהפציעה הותירה צלקת קבועה ובולטת, ולאחר שנה מזמן הפציעה נקבע שהצלקת אינה צפויה להשתפר בעתיד.
האם הנער נפל ונחבל עקב חוסר זהירות או בשל מפגע במדרכה?
בכתב התביעה טען הנפגע שהעירייה לא טיפלה כראוי במדרכה, שהיה עליה לדאוג לתחזוקתה ולשמור על ביטחון הולכי הרגל, ושהיא הפרה את החובות המוטלות עליה. הוא צירף לתביעה תמונות שצילם לאחר התאונה, שחלקן הראו את המדרכה באופן כללי וחלקן הראו את המפגע עצמו.
העירייה הכחישה את הטענות, וטענה מצדה שלא הוכח קיומו של מפגע, שלכל היותר מדובר בהפרש גובה מינימלי שאינו מהווה סכנה, ושהנער נפל בשל חוסר זהירותו. כמו כן, העירייה הדגישה שהתובע ואביו לא דיווחו על המפגע, לא בזמן התאונה ולא לאחריה, דבר שגרם לנזק ראייתי ומקשה להטיל עליה אחריות.
השופטת בחנה את העדויות בקפידה, ומצאה שעדותו של התובע הייתה קוהרנטית, אמינה ועשתה רושם חיובי. העדות נתמכה בעדות אביו, שאישר שהתובע נפל לאחר שצעד במדרכה ונתקל במהמורה שבה חסרו אבנים. האב העיד שהוזעק למקום וראה את המפגע במרכז המדרכה, אך לא חשב לצלם אותו כי היה ממוקד בהענקת עזרה לבנו הפצוע.
השופטת ציינה שהעובדה שלא כל התמונות תיעדו את המפגע דווקא מחזקת את אמינות העדות, כי היא מלמדת שהתובע הגיש את כל התמונות שבידו גם כאשר אלו לא בהכרח תומכות בגרסתו. השופטת הסבירה שהוכחת קיומו של המפגע אינה מחייבת הצגת תמונות מושלמות, ודי בעדויות התובע ואביו יחד עם תמונה אחת שצולמה לאחר התאונה. לגבי הטענה שהתובע לא דיווח לעירייה, השופטת קבעה שהתובע נפגע בהיותו קטין והגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות.
מהי אחריות הרשות המקומית לטיפול ומניעה של מפגעים בתשתיות?
השופטת קבעה שהעירייה נושאת באחריות מלאה לתאונה. במקרה הזה, חלה חובת זהירות של העירייה כלפי הנפגע כמשתמש בדרך שהעירייה אחראית לתחזוקתה. העירייה אחראית לתקינות המדרכות והכבישים באחריותה, וכאשר מדובר במכשול, היא חייבת לאתרו ולסלקו בפרק זמן סביר.
השופטת הדגישה שהעירייה אינה יכולה להסתפק בהמתנה פסיבית לדיווחים מהציבור, אלא עליה להפעיל מערך פיקוח וסיורים יזומים לאיתור מפגעים. העירייה הציגה יומני מוקד כדי להראות שלא קיבלה דיווח, אך נמנעה מהצגת דוחות סיור המוכיחים שביצעה סריקות יזומות.
העירייה טענה שיש להטיל על הסטודנט אשם תורם משמעותי בשיעור של 50% לפחות בשל חוסר זהירות. השופטת דחתה טענה זו. במקרה הזה, התובע היה קטין בן 13 שהעיד שלא הבחין במהמורה בזמן שהלך במדרכה, אף שהסתכל קדימה. השופטת האמינה לגרסתו וקבעה שהמהמורה הייתה באמצע המדרכה ולא הוכח שהוא התרשל או פעל בצורה מסוכנת כלפי עצמו. לאור גילו של התובע בזמן התאונה ונסיבות המקרה, השופטת החליטה שלא להטיל עליו אשם תורם כלל.
כיצד מחושב הנזק וגובה הפיצויים במקרה של צלקת בולטת באזור הפנים?
לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 10% בגין הצלקת, והשופטת החליטה שבמקרה הזה, לאחר שהתרשמה מעדותו וממראה הצלקת, יש להכיר גם בנכות תפקודית בשיעור של 5%. השופטת הסבירה שאמנם מצבו של התובע אינו מגביל פיזית את תפקודו ואת יכולת עבודתו, אך הוא גורם לו קושי מסוים בהתנהלות מקצועית ובינאישית.
יש לך שאלה?
פורום תאונות תלמידים וביטוח ילדים וסטודנטים ורשלנות מוסד חינוכי
בסופו של דבר נפסקו לטובת התובע פיצויים בסכום של 180 אלף שקלים עבור הפסדי השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. כמו כן חויבה העירייה בתשלום 35 אלף שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.
ת"א 25593-10-22
.png)
