בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, לקח אב גרוש את בנו בן השש לפי זמני השהות שנקבעו עם האם שאיתה חלק משמורת משותפת על הילד, אך במקום להחזיר את הילד לאמו בהתאם למוסכם ביניהם, השניים נעלמו למשך כחודש וחצי, תוך ניתוק הילד מאמו ומהחברה, ותוך שהאב גרם לכוחות אכיפת החוק להשקיע משאבים רבים באיתורם.

 

הוא הורשע בריבוי עבירות של הפרת הוראה חוקית, ולאחרונה ניתן גזר דינו בבית משפט השלום בנתניה, אשר דחה את ניסיונותיו להצדיק את מעשיו בכך שדאג לבנו. השופטת הטילה עליו שבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד תשלום פיצוי של 5,000 שקלים לאמו של הילד ותשלום קנס בסך 1,800 שקלים.

 

דאגה כנה לשלום הבן נוכח כאוס ביטחוני, או פגיעה קשה ברווחת הילד ובאם?

 

שלושה ימים לאחר השביעי באוקטובר 2023, האב אסף את בנו בהתאם לזמני השהות שנקבעו בהסכם המשמורת שנחתם בין בני הזוג לשעבר, הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין מחייב. ואולם, במקום להשיב את הקטין לאמו בתום המועד, בחר האב על דעת עצמו להתמקם עם הילד באזור מבודד ללא ידיעת האם או רשויות המדינה. במהלך כחודש וחצי, נמנע האב מליצור קשר טלפוני או לעדכן את האם, וניתק את הילד מסביבתו הטבעית, המוכרת והבטוחה.

 

האב טען להגנתו כי פעל מתוך דאגה כנה לשלומו של בנו נוכח המצב הביטחוני ולא מתוך רצון לפגוע באם או משיקולים אנוכיים. סניגורו הדגיש כי האב הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, אשר מנהל עסק עצמאי, וכי שליחתו למאסר או לעבודות שירות תביא לקריסתו הכלכלית ותפגע בסופו של דבר בילד עצמו, שלו הוא משלם מזונות קבועים. האב אף טען כי הילד שהה עמו בתנאים טובים, נרפא משיעול כרוני ואף עלה במשקל, וכי התנהלותה התפקודית של האם בשגרה היא שהובילה אותו לקבל את ההחלטה הדרמטית הזו כדי להגן על בנו.

 

מנגד, המדינה טענה כי הנאשם התנהל באופן מחושב, מתוחכם ומתוכנן, וכי התנהלותו חרגה מהתנהגות ספונטנית של אב מודאג. על פי הראיות, הוא הצטייד מבעוד מועד בציוד קמפינג מקיף, ואף הזמין את בת זוגו להצטרף אליהם למה שהגדיר כהרפתקה. כדי להקשות על גורמי האכיפה לאתר את מקום המסתור, נקט האב פעולות אקטיביות לטשטוש עקבותיו. הוא השבית את מכשירי הטלפון שלו, נסע בטרמפים ובמוניות והקפיד לבצע רכישות בכסף מזומן בלבד תוך הימנעות משימוש בכרטיסי אשראי.

 

נציגת המדינה הדגישה בטיעוניה כי מעשיו של האב פגעו בצורה קשה בשלטון החוק, בזכויותיה של האם ובטובתו של הקטין, שנותק בפתאומיות מהעוגנים בחייו. התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שיתחיל בארבעה חודשי מאסר ויסתיים בשנה, ועתרה להטיל עליו עונש הכולל שבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי לאם. התביעה הדגישה כי רק התערבותה של המשטרה, אשר איתרה את השניים בסופו של דבר לאחר חקירה מאומצת, היא שהביאה לסיום הפרשה. האב לא התחרט על מעשיו.

 

בית המשפט: האב פגע בזכותו הבסיסית של הקטין לקשר רציף עם שני הוריו

 

השופטת דחתה את ניסיונותיו של האב להצדיק את המעשה, וקבעה כי מדובר במקרה קיצון חמור ביותר החורג בצורה ניכרת מהפרות של צווים שיפוטיים. היא הבהירה כי קשר רציף ומשמעותי של ילד עם שני הוריו הוא זכות יסוד בסיסית של הקטין ולא בחירה של אחד מהוריו, וכי ניתוק חד צדדי כזה פוגע בביטחון, ביציבות ובהתפתחות התקינה של הילד. השופטת תיארה את הסבל שעבר על האם, שחייה נעצרו מלכת באותו היום, וציינה כי הילד נאלץ לחיות במסתור בתנאים שאינם ידועים במלואם, מבלי שהאב יראה את טובתו האמיתית לנגד עיניו.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

 

השופטת הדגישה כי מבחינה מוסרית וערכית, הגבול התחתון של מתחם הענישה במקרה מסוג זה אינו יכול להסתכם במאסר על תנאי או בצו שירות לתועלת הציבור, בשל הפגיעה הקשה בסדר הציבורי ובזכויות ההוריות. בסופו של דבר, בשל העובדה שהנאשם ניהל את המשפט עד תומו מבלי לקבל אחריות אמיתית או להביע חרטה על מעשיו, נגזרו עליו שבעה חודשי עבודות שירות, לצד פיצוי של 5,000 שקלים לאם וקנס של 1,800 שקלים.

 

ת"פ 45626-08-25