עיון בחומרי חקירה - מי זכאי לעיין ובאילו מקרים?

חקירה פלילית היא כלי פולשני שיש ביכולתו לפגוע קשות בזכויות של נחקרים ואף בפרטיות של הסובבים להם.

לכן, אחת מהזכויות שיש למעורבים בהליך פלילי, היא הזכות לעיון בחומר חקירה.

מדובר באחת הזכויות החשובות ביותר, מאחר והנאשם, החשוד או נפגע העבירה נחשפים לחומר החקירה בעניינם, עליו "עומד התיק".

אולם, השימוש בזכות זו יינתן בנסיבות הולמות בלבד ועל פי שיקול דעתו של הגוף שמחזיק בחומר ורק כאשר מתקיים אינטרס לגיטימי לקבלתו.

אז מי זכאי לעיין בחומר החקירה?

תחילה נתחיל במקרה הקלאסי לקבלת חומר חקירה, וזאת כאשר מוגש נגד חשוד כתב אישום.

המשמעות- החשוד הופך לנאשם.

עם הגשת כתב אישום, הנאשם זכאי לקבל לידו את חומר החקירה, בו לטענת התביעה קיימת תשתית ראייתית עליה היא מתבססת ובאותה נשימה הנאשם יכול להתבסס עליה לבניית קו הגנתו.

חומר החקירה הוא בעצם מכלול המסמכים, ההודעות והראיות שאספה היחידה החוקרת טרם ביסוס כתב אישום.

יודגש כי בשונה מנאשם שהוגש נגדו כתב אישום, חשוד שקיבל מכתב ידוע בדבר זכות השימוע, כלומר מכתב בו מודיעה התביעה כי בכוונתה להגיש נגדו כתב אישום ויש לו אפשרות לשכנע את התביעה לא לעשות כן, זכאי גם הוא לעיון בחומר החקירה, אולם בחומר הליבה בלבד.

המקרה השני, בו ניתן לממש את זכות העיון בחומר החקירה, הוא כאשר אדם שהיה חשוד בתיק פלילי, והוחלט על סגירת התיק נגדו אולם בעילה שלטענתו אינו נכונה. על כן הוא מודיע ליחידה החוקרת כי בכוונתו להגיש בקשה בדבר השינוי ומבקש לעיין בחומר החקירה.

הזכות לעיון בחומר החקירה במצב זה נובעת מזכותו של אדם לשמור על שמו הטוב ולהוכיח את חפותו, על כן יש אינטרס מובהק לעיון בחומר.

המקרה השלישי מתייחס לשחקן אחר בזירה והוא נפגע העבירה. וזאת כאשר הוא מבקש לערור על החלטת המשטרה לסגור תיק בו הוא נפגע.

זכות זו מעוגנת לנפגע עבירה מכוח הנחיית פרקליט המדינה (מס' 14.8). מדובר בכלי שיכול בהחלט להגביר את אמון הציבור במשטרה, בכך שקורבן עבירה נחשף לחומר החקירה, ומסכים או לא מסכים, לקביעת היחידה החוקרת בעניינו.

על אף חשיבות הדברים, עדיין ישנן מגבלות אשר מונעות מהמבקש לעיין בחומרים מסוימים כמו מסמכים עליהם הוצאה תעודת חיסיון, תסקירים, תוצרי האזנות סתר וכו'.

חוק סדר הדין הפלילי מבדיל בין שני מסלולים דרכם ניתן לעיין ולקבל את החומר החקירה

המסלול הראשון: סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, מעגן את זכותו של נאשם לקבלת חומר חקירה ובעצם מורה על התביעה להמציא לנאשם את החומר הנוגע לליבת העניין הנדון באישום.

עדיין אין הגדרה ממצה ל- "חומר החקירה" והפסיקה קבעה כי חומר חקירה הוא חומר רלוונטי אשר יש בו נגיעה לאישום הפלילי.

כאשר נאשם מבקש לקבל לידו חומר חקירה דרך סעיף 74, הוא מצביע על החומר המבוקש כ- "חומר חקירה" ומבקש להורות על התביעה להעבירו, אף אם אין בכוונתו להגיש מידע זה כראייה במשפט ההגנה שלו.

דבר נוסף שמאפיין הליך בקשת חומר חקירה על פי סעיף 74, הוא כאשר הנאשם טוען כי מדובר בחומר שעניינו ליבת העבירה המיוחסת והחומר נמצא בידי התביעה.

בדרך כלל יבקש לקבל מידע זה טרם שלב הליך ההוכחות, וזאת בפני שופט שאינו דן בתיק העיקרי.

המסלול השני: באמצעות סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי.

שימוש בסעיף זה הוא בעצם בקשה מבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, בעניין העברת חומר לנאשם, שלא חייב להיות ליבת האישום המיוחס ולא מצוי כלל בידי התביעה, אלא ברשות צדדים שלישיים כגון חוות דעת של פסיכולוג. בסיס בקשה זו, כי מדובר בחומר אשר בהחלט יכול להועיל לנאשם לבסס את הגנתו ולהוכיח את חפותו.

נאשם ישתמש בסעיף זה, בפניי אותו שופט שדן בתיק, לאחר התחלת המשפט, בזמן הליך הוכחות, וזה בדרך כלל קורה מאחר ומתגלה לסניגור חומר שעשוי לסייע להגנת הלקוח.

מאחר ומדובר בשיקול דעת של בית משפט להחליט על העברת חומר שמצוי בידיי צדדים שלישיים, בית משפט בוחן גם את זכויותיהם של הצדדים השלישיים אשר להם נוגע החומר המבוקש.

עדיין הגדרת המושג "חומר חקירה" היא עמומה, וההבחנה בין שני הסעיפים אינה חדה וברורה, על כן יש לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לכך להגיש בקשה מתאימה לעיון או השלמת חומר חקירה לפי הסעיף הנכון יותר ובעל הסיכויים הגבוהים יותר.