מעשה ביהלום יפהפה, שלרוע המזל נגנב לפני שהספיקו לשבצו בטבעת שיועדה לו. מאחר ולפני אירוע הגניבה ביטח אותו בעליו פנה זה לחברת הביטוח בדרישה לפיצוי.

 

כאשר סירבה המבטחת לשפות את בעל פוליסת הביטוח בסך של כ- 16,000 ₪, הוכנסתי לתמונה ונתבקשתי לבדוק האם מדובר בעמדה חוקית.

 

השוויתי את חוות דעת שמאי הבית שבדק את שווי היהלום שנגנב וקבע כי ערכו הינו 12,000₪, לדו"ח מקדים משנת 2007 בה הוערך על ידי אותה מבטחת בסכום של 21,800 ₪. חוות דעת זו התייחסה הן לשווי היהלום והן לשווי הטבעת שהיה משובץ בה.

 

בכדי לדעת מי צודק, ביקשתי לקבל לידי שתי הערכות פרטיות נוספות לשווי היהלום. הערכה אחת לפיה שווי היהלום הינו 16,320 ₪, ושניה שהעריכה את האבן בסכום של 15,718 ₪ (שתי ההערכות לפני תוספת מע"מ).

 

בעקבות הערכת השמאי בה נכתב כי מדובר באבן יהלום לא משובצת שהוסרה מהטבעת, החליטה חברת הביטוח לדחות את התביעה.

 

החברה ביססה את קביעתה על פי סעיף בהסכם הפוליסה הקובע את ההגדרות לתכולת דירה. "תכולת הדירה- כל דבר וחפץ הנמצאים בדירה... אך לא- זהב או מתכת יקרה כשהם במצב גולמי, יהלומים ואבנים יקרות שאינם חלק מהתכשיטים".

 

האם צודקת חברת הביטוח ולא מגיע למבוטח מאומה?

 

מלכתחילה הצדדים לפוליסת הביטוח התכוונו לבטח את טבעת היהלום וכך אכן עשו, אלא שביום הגניבה נמצא היהלום מופרד מהטבעת בה שובץ.בשל סיבה זו, קבעה המבטחת כי מדובר ביהלום שאינו חלק מהתכשיט, ושכיסוי הביטוח לאחל עליו.

 

העיקרון שהפסיקה והספרות המשפטית הולכים לאורו הוא, כי יש לבחון את חוזה הביטוח לפי כוונת הצדדים. לא אחת נפסק כי הדרך שבה נתפס החוזהעל-ידי הצדדים מהווה שיקול חשוב.

 

כמו כן נקבע כי במצב שבו לא ניתן לגלות את התכלית הסובייקטיבית לחוזה, רק אז נפנה לפרשו על פי התכלית האובייקטיבית. במקרה שלנו, מנקודת מבטו של המבוטח הסביר ניתן לומר כי ביקש לקבל ביטוח כנגד כל גניבה של תכשיט וגם של חלק ממנו, בוודאי כשמדובר בחלק היקר והמרכזי שלו, ואין זה משנה אם אותו החלק הופרד באותה שעה.

 

עוד נקבע בפסיקה כיכלל מקובל בפרשנות חוזים הוא: "כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסחאת המסמך". מכאן, שפרשנות של תניה בחוזה המשתמעת לשתי פנים, תהיה כנגדהמנסח.

 

לאור כל האמור, המלצתנו כי חברת הביטוח צריכה לפצות את המבוטח שכן ניתן לפרש את ההגדרה באופן כזה שמדובר ביהלום שהיה מלכתחילה וביום עשיית הביטוח חלק מתכשיט, והעובדה כי ביום קרות מקרה הביטוח היהלום היה מנותק באופן זמני מהתכשיט בו שובץ, אינה הופכת אותו לרכוש שהצדדים התכוונו שלא לבטח.

 

זוגם הייתה כוונת המבטחת מלכתחילה, הסברתי. אין המדובר ביהלום שהפך לחומר גולמי,המאפשר למבוטח לסחור בו. את זה התכוונה "הפניקס" והפוליסה לא לבטחו בצדק. היהלום במקרה דנן נשאר בידי המבוטח חלק מתכשיט שבוטח בפועל ככזה, ויש לראותו ככזה גם אם באופן זמני הופרד לחלקיו.

 

 

 

 


 


עודכן ב: 05/05/2010