סעיף 402(ב) לחוק העונשין, אשר מעגן עבירה של ביצוע שוד מזוין בחבורה, מהווה החמרה לעבירת השוד ה"רגילה" אשר קיימת בסעיף 402(א) לחוק העונשין.
לענייננו, המאפיינים הייחודיים של עבירה זו הינם ביצוע שוד מזוין בחבורה. לפי החוק, העונש המקסימאלי על עבירה זו הוא עונש מאסר של כ-20 שנים. המקרה שלפנינו מדגים את השיקולים של בית המשפט בבואו לגזור את דינם של נאשמים אשר הורשעו בביצוע עבירה זו.
יש לכם שאלה?
ביום ה-30.1.2008, הנאשמים הגיעו לביתם של המתלוננים. כאשר נשארו הנאשמים עם המתלונן בלבד, אחד מהם שלף אקדח, דרך אותו, והורה לו לשכב על הרצפה. בתוך כך, המתלונן צווה להעביר לנאשמים את כספו, אשר היה מצוי בכספת.
לפי כתב האישום, המתלונן ניסה להתנגד לדרישה, ובינו לבין הנאשמים התפתחה קטטה, במסגרתה נורה כדור אחד לכיוון תקרת הבית. בהמשך, המתלונן פגע באמצעות פטיש בגבו של אחד מהנאשמים, ובתגובה נאשם אחר נתן למתלונן מכה בראשו עם כוס זכוכית.
לאחר שהצליחו לנטרל את התנגדות המתלונן, הנאשמים רוקנו את הכספת מכסף ותכשיטי זהב שהיו מצויים בה, וכן גנבו את מכשירי הפלאפון של המתלוננים, טרם ברחו ברכבם מהמקום. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירת שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.
גזר הדין של בית המשפט
השופט ציין את עברם הפלילי החמור של הנאשמים, והסיק ממנו כי הללו לא הפנימו את חומרת התנהגותם ופגיעתם בסביבה ובקורבנות. במקרה זה, הנאשמים ביקשו להשיג כסף ורכוש בדרך קלה לצורך סיפוק התמכרותם לסמים ואלכוהול.
השופט סבר כי הנאשמים בחרו את הפשע כדרך חיים, ולא למדו מלקחי העבר. אדרבה, השופט ציין כי מעשיהם ופעולותיהם הפכו עם הזמן ליותר ויותר נועזות ומסוכנות כלפי כלל הציבור.
השופט הדגיש כי רמת המסוכנות של הנאשמים הייתה גבוהה, ולכן חייבה עונש הולם אשר נתן ביטוי לשיקולי ענישה אשר נוגעים לטובת הציבור, קרי, גמול והרתעה, וזאת תוך שמירה על האפשרות לשיקומם.
השופט קבע כי לא היה ניתן ליצור אבחנה בין חלקו של כל נאשם ונאשם בעבירות שיוחסו להם, וכי בהתחשב במכלול הנתונים היה נכון להטיל עליהם עונש דומה, וזאת על אף השונות המסוימת בעבר הפלילי של כל אחד מהם.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט גזר על הנאשמים עונש של כ-5 שנות מאסר, מתוכן 45 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים.
