הסדר טיעון הוא הסכם אשר נערך בין הצדדים למשפט הפלילי, ובמסגרתו הנאשם מודה באשמה מסוימת המיוחסת לו, בתמורה להסרת האשמות כבדות או הסכמה של התביעה להקלה בעונש.
התכלית העיקרית מאחורי הסדר זה היא תועלתנית – חיסכון בזמן שיפוט יקר והקלת העומס על המערכת. הסדר הטיעון מוצג בפני השופט שיושב לדין, אולם הוא אינו מחויב לקבלו, על אף ההרשעה. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא לשיקולים אשר שוקל השופט בבואו לדחות את הסדר הטיעון שהובא לפניו.
יש לכם שאלה?
הנאשמים ביקשו להיכנס למועדון בתל אביב, אולם מאבטחיו סירבו להיענות לבקשתם. משכך, הנאשמים עזבו את המקום ושבו בחלוף 40 דקות, כאשר נאשם 2 נשא על גופו אקדח גנוב, בידיעתו של הנאשם 1. בהגיעם לזירת האירוע, נאשם 2 שלף את האקדח וירה לעבר המועדון שלוש יריות שגרמו לפציעתם של שני מתלוננים.
הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות שיוחסו להם. נאשם 1 הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות. נאשם 2 הורשע בעבירות של החזקת נשק, נשיאת נשק, וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
המאשימה ביקשה להטיל על נאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של כשנתיים, ובנוסף להטיל עליו עונש מצטבר של כשנת מאסר, מתוך שתי שנות מאסר על תנאי אשר עמדו כנגד נאשם זה בגין עבירות קודמות שביצע. כלומר, המאשימה דרשה עונש מצטבר של כשלוש שנות מאסר.
בנוגע לנאשם 2, התובעת דרשה הטלת שלוש שנות מאסר גם כן. בנוסף, המאשימה דרשה להטיל על שני הנאשמים עונש מאסר מותנה מרתיע, קנס כספי ופיצוי למתלוננים.
המאשימה ציינה את חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים, והסיכון הרב אשר יצרו לחיי אדם בגין סיבה פעוטה של אי כניסה למועדון. מנגד, הנאשמים ביקשו לכבד את הסדר הטיעון, והפנו את בית המשפט לתחילת האירוע, במסגרתו המתלוננים תקפו את הנאשמים ואף גרמו להם פציעות של ממש, כפי שהדבר תועד באמצעי האבטחה של המועדון. יתרה מכך, הנאשמים הסבו את תשומת לב בית המשפט לכך שהודו באופן מיידי בעבירות שביצעו, ולקחו אחריות על התנהגותם.
גזר הדין של בית המשפט
השופט הביע את מורת רוחו מהסדר הטיעון, וטען כי לדעתו העונש אשר הוטל על הנאשמים במסגרתו הקל עימם יתר על המידה. השופט בחן האם הסדר זה לא סטה מרמת הענישה הראויה שהייתה מקובלת, באופן אשר הצדיק את התערבות בית המשפט.
השופט הדגיש כי ההלכה היא כי יש להחמיר עם מצבעי עבירות אלימות בכלל, ובפרט כאשר העבירה נעשית תוך שימוש בנשק חם וגרמה לפגיעות פיזיות.
השופט ציין כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, הסדר הטיעון היה בגדר הסדר פרקטי שנועד לחסוך לנאשם את ההשפלה הכרוכה בניהול המשפט, וכן לחסוך במשאבים למערכת המשפט, אשר שרויה במצב של עומס בלתי נסבל. עם זאת, לא היה מדובר בהסכם מחייב מבחינת בית המשפט.
השופט נתן את הדעת לכך שבבואו לאשר הסדר טיעון, על בית המשפט היה לבחון את השיקולים אשר הנחו את התביעה בעריכת ההסדר, ולבחון האם היו אלה שיקולים ראויים, או שההסדר חורג מהאינטרס הציבורי. השופט קבע כי במקרה זה היחס בין הסדר הטיעון לבין האינטרס הציבורי היה בלתי הולם, ולכן בחר שלא לכבד את ההסכם.
השופט סקר את מגמת העלייה של עבירות האלימות בקרב מבלים במועדוני לילה, ובעיקר כנגד מאבטחים. השופט סבר כי במקרה זה מעשי הנאשמים היו יכולים בנקל לגרום לפגיעה חמורה, עד כדי אובדן חיים. לטענתו, חברה מתוקנת לא הייתה יכולה להשלים עם מעשים אלו, ולכן העונשים שהיה ראוי להטיל על מבצעי העבירות היו צריכים להיות מרתיעים. עם זאת, הסדר הטיעון לא כלל עונשים חמורים דיו לנאשמים. לאור האמור לעיל, בית המשפט לא קיבל את הסדר הטיעון, וגזר על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר של כארבע שנים.
.JPG)
