תסמונת האישה המוכה הינה תופעה נפוצה בנשים שסובלות אלימות מילולית, פיזית ונפשית מצד בן זוגן. במסגרת תסמונת זו, האישה נמנעת מלהתלונן נגד בן הזוג חרף מעשי האלימות. לא זו אף זו, היא חשה אחראית לקרות אותם מעשים. לעיתים, גם לאחר שהאישה הגישה תלונתה למשטרה, היא נסוגה בה ומתייצבת לצד בן הזוג המכה, חרף מעשיו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה זה, הוכרע דינו של נאשם שנחשד בביצוע עבירות אלימות נגד מי שהייתה דאז הידועה בציבור שלו והתגוררה עמו בדירה. על פי הנטען בכתב האישום, בין הנאשם לבת זוגתו התנהלה מערכת יחסים אלימה שכללה מכות, בעיטות, דחיפות, איומים , סחיטה, הצלפות ואף דקירה בסכין.
מנגד, הנאשם הכחיש ביצוע מעשי אלימות במתלוננת, אך הודה בכך שבין השניים היו ויכוחים וסכסוכים. הנאשם אף הודה בכך שהמתלוננת נדקרה כתוצאה מסכין שהוא החזיק ביד. אולם, לטענתו, החזקת הסכין הייתה תוצאה של רצונו לפגוע בעצמו והמתלוננת נפגעה בעת ששכנעה אותו שלא לעשות כן.
פרשת התביעה וההגנה
במסגרת פרשת התביעה, הוצגה עדותה של המתלוננת לצד מספר ראיות תומכות – עדות בני משפחתה של המתלוננת והרופאים שבדקו אותה בבית החולים לאחר הדקירה. בעדותה בבית המשפט, המתלוננת הכחישה את גרסאות הנאשם להשתלשלות הדברים והדגישה שהאחרון הוא שגרם לפגיעותיה.
אולם, כעבור זמן מה, המתלוננת חזרה בה מעדותה. היא טענה שהאירועים שפורטו אכן התרחשו, אך ללא כוונה ושהמשטרה והפרקליטות הם שלחצו עליה לפעול נגד הנאשם. יש לציין שיתר ראיות התביעה תמכו בכך שהנאשם פגע במתלוננת בכוונה, מספר פעמים. על כן, התביעה ביקשה לפלג את עדותה של המתלוננת – מתן אמון מלא בגרסה המוקדמת ודחיית הגרסה המאוחרת.
מנגד, ההגנה התבססה בטיעוניה על גרסת הנאשם שהכחיש את שיוחס לו ועל דברי המתלוננת לאחר שחזרה בה מטענותיה. לטענת הסנגור, לאור השינוי בעדות המתלוננת, הרי שדבריה המוקדמים כלל לא היו ראויים לאמון ואף לא עלו בקנה אחד עם עדויות עדי ההגנה – מכרה ותיקה של הנאשם שהעידה על התנהגות תקינה של האחרון לאורך שנים.
הכרעה
במקרה זה, השופט הכריע בדבר אשמתו של הנאשם בביצוע עבירות האלימות, חרף טענותיה המאוחרות של הקורבן. השופט פסק שגרסאותיו של הנאשם באשר להשתלשלות האירועים לא היו אמינות. זאת מאחר והוא סיפק תירוצים שונים לחבלותיה של המתלוננת, חלקם לא היו בעלי היתכנות מעשית ואחרים הופרכו על ידי חוקרי המשטרה. כך גם ביחס לגרסתה המאוחרת של המתלוננת בדבר החבלות שנגרמו לה ובפרט, הפציעות כתוצאה מדקירת הסכין.
לאחר מכן, השופט הוסיף ששקריות גרסתה המאוחרת של המתלוננת באה לידי ביטוי גם בפרטים שנכללו בה וחוסר העקביות שנבע ממנה. בסופו של דבר, השופט קבע שגרסתה הראשונה של המתלוננת הייתה אמינה ונכונה והשינוי בדבריה נבע מתסמונת האישה המוכה, לה שני היבטים. האחד, תחושה חזקה של אשמה מצד האישה, חרף העובדה שהיא הקורבן. השני, שמירת אמונים לבן הזוג למרות האלימות, וסירוב להתלונן או להיפרד. השופט קבע ששני מרכיבים אלו באו לידי ביטוי באופן בולט בפרשה דנן. לסיכום, השופט פסק שהעובדות שהיו כלולות בכתב האישום שיקפו באופן חד משמעי קיומן של עבירות אלימות נגד בת זוג הנאשם ולכן הוא הורשע.
.JPG)
