בסעיף 300 לחוק העונשין, קבועה עבירת הרצח בכוונה תחילה והעונש שניתן בגינה. סעיף 301 בחוק העונשין מגדיר מהו רצח בכוונה תחילה. הכוונה היא לרצח של אדם על ידי אחר, לאחר שקיבל החלטה להמית את הקורבן, נקט בפעולות הכנה לשם כך ונעדר קנטור. כלומר, לא הייתה התגרות קודמת בגינה התקבלה ההחלטה להרוג. דוגמא להכרעת דין בעבירה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?

פורום אלימות במשפחה
פורום מעצר
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי

במקרה זה, הוכרע דינו של נאשם שהיה חשוד בביצוע עבירת הרצח בכוונה תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם והמנוחה חיו כבני זוג במשך 12 שנים טרם האירוע, ולשניים היה ילד משותף. במהלך חיי הזוגיות, התגלע סכסוך בין הנאשם למנוחה ובעקבותיו, הראשון עזב את הדירה המשותפת. בסמוך, לכך, המנוחה הגישה בקשה לסיוע משפטי בתביעת מזונות ומדור נגד הנאשם.


יום הרצח


ביום הרצח, הנאשם הגיע לבית המנוחה, לאחר שהיא ביקשה ממנו להיות נוכח בביקורו של שרברב בדירה. בכתב האישום נטען שעוד קודם לכן, הנאשם החליט להמית את המנוחה. במועד האמור, הנאשם הצטייד בחומרים דליקים וחומרי הצתה ופגש את המנוחה ליד הבניין בו הייתה הדירה. השניים עלו לדירה יחדיו ואז, הנאשם נעל את הדלת, הכה את המנוחה בפניה, הפיל אותה לרצפה, שפך עליה את החומרים הדליקים והצית אותה. לאחר שהיא החלה לבעור, הנאשם שפך עליה עוד חומר דליק והכה אותה באמצעות עציץ שהיה בדירה. כל זאת במטרה להבטיח את מותה. כתוצאה מהמעשים האמורים, המנוחה נהרגה.


הנאשם הודה שהמית את המנוחה אך כפר בעובדות כתב האישום המהותיות, שתיארו את הרצח. בנוסף, נטען שלנאשם עמדה הגנת אי שפיות הדעת, מכוח סעיף 34 ח' לחוק העונשין. זאת מאחר ובשעת המעשה, הלה היה חסר יכולת של ממש להבין את פעולתו ואת הפסול שבמעשיו.


הכרעת הדין


בפני מותב השופטים הוצגו ראיות שונות, אשר רובן לימדו על הרקע הכספי לסכסוך בין הנאשם למנוחה. מעדויות המעורבים עלה שהנאשם הטיח במנוחה האשמות רבות באשר לבזבוז כספים ובגידה, אולם האחרונה דחתה אותן. בנוסף, נשמעו עדויות השוטרים שהגיעו לדירה ומצאו את גופתה של המנוחה עולה באש. הם כיבו את האש, אך בשלב זה כבר לא היה ניתן להציל את המנוחה.


חוות דעת המומחים


לאחר מכן, נשמעו חוות הדעת הפסיכיאטריות בעניינו של הנאשם. לפי חלק מהמומחים, הנאשם היה כשיר לעמוד לדין. שכן, הוא נמצא כמי שהיה מסוגל לעקוב ולהבין את הליכי המשפט, האשמה והעונש. בנוסף, יכולתו להבדיל בין מותר לאסור באשר למעשים שיוחסו לו לא נפגמה והוא היה מודע למעשיו, שבוצעו תוך תכנון ובקרה. מנגד, חלק מהמומחים סברו שהנאשם סבל מהפרעה פסיכוטית שגרמה לפגיעה בבוחן המציאות, שיפוטו, תובנתו והאפשרות להימנע מעשיית המעשה. עם זאת, בין המומחים לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שבמועד המשפט, הנאשם היה כשיר לעמוד לדין.


השופטים סקרו את חוות הדעת ולבסוף, החליטו לאמץ את דעתם של המומחים שעמדו על כשירותו של הנאשם בעת ביצוע הרצח. שכן, נקבע שחוות הדעת הנגדיות לקו בפגמים מהותיים ואף לא כללו נתונים חשובים באשר למצבו של הנאשם בעת מתן ההחלטה. על כן, אמינותן פחתה. מנגד, חוות הדעת שהתקבלו היו מבוססות ונקבעו לאחר בדיקה מעמיקה של הנאשם. לפיכך, נקבע שהנאשם הבין את מהות ההליך המשפטי ואת מעשי הרצח והוא היה כשיר לעמוד לדין. זאת בפרט לאור העובדה שהוא לא אובחן כסובל ממחלת נפש שהצדיקה את החלת סעיף 34 ח' לחוק העונשין.


לבסוף, נקבע שיסודות עבירת הרצח התקיימו במקרה זה: הוכח שהנאשם תכנן את הריגת המנוחה מראש. שכן, הוא קבע עמה פגישה בדירה והצטייד לפני כן בחומרי הצתה וחומרים דליקים. בנוסף, הוא דאג לנעול את דלת הדירה על מנת למנוע פגיעה בתוכנית ואף הכה את המנוחה קודם לכן. לא זו אף זו, הוא הביע את רצונו להמיתה בפני אחרים. כמו כן, הנאשם נעדר קינטור מצד המנוחה טרם הריגתה. לאור האמור לעיל, לשופטים לא נותר ספק סביר באשר לאחריות הנאשם לרצח המנוחה ולכן הוא הורשע.