שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה חני הורוביץ ,דחתה עתה את בקשתו של הנאשם ליאור עמר יליד 1982 מקריית ביאליק, לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ,שהוגש נגדו בהתאם להסדר טיעון ולבטל את הרשעתו בעבירות הריגה של המנוחה אמה לדוויץ ז"ל, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רשיון וללא פוליסת בטוח.
השופטת הבהירה כי שוכנעה כי הנאשם הודה מרצונו ומתוך הבנה וקבלת הדין, לאחר שקיבל יעוץ הולם ומלא ויתכן שהניסיון האחרון לחזור בו מההודאה, נבע מ"לחץ" המשפחה, לדחות את הקץ וניסיון להציג את הנאשם בפני התקשורת, כחף מפשע.
השופטת גזרה איפוא, על הנאשם , את העונשים הבאים: שבע שנות מאסר מתוכן 6 (שש) שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי, פסילת הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לצמיתות, קנס בסך 10,000 ₪.
רקע:
עפ"י כתב האישום המתוקן הנאשם נהג באופן קבוע בכלי רכב, על אף שמעולם לא ניתן לו רישיון נהיגה ובהיותו כבד ראייה ובעל שדה ראייה מצומצם.
בערב 11.4.09 נהג הנאשם ברכבו בדרך עכו בקריית ביאליק לכיוון צפון ובאותה עת חצתה המנוחה את הכביש, מעדה ונפלה. הנאשם פגע במנוחה ברכבו, גרר אותה למרחק של כ- 60 מ' וגרם למותה. לאחר התאונה לא עצר את רכבו אלא נמלט מהמקום, מבלי שעמד על תוצאות התאונה וללא שהגיש עזרה, שהיה יכול להגיש למנוחה בנסיבות המקרה, על אף שהיה עליו לדעת כי המנוחה נפגעה בתאונה. המנוחה היתה בת 48.5 שנים במותה.
בתחילה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל בטווח של 6-5 שנות מאסר בפועל; הוא ייפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לצמיתות ולעניין שאר רכיבי הענישה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למשפחת קורבן העבירה, יטענו הצדדים "באופן חופשי".
בתאריך 9.3.10 , במועד הישיבה שהיה קבוע למתן גזה"ד בקש הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהמשיך לנהל את המשפט.
השופטת הורוביץ דחתה עתה בהחלטתה המפורטת את בקשתו , בציינה כי לא מצאה שום נימוק המצדיק לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו , וכדבריה: "בענייננו הנאשם יוצג בשלב ההודאה על ידי שלושה סנגורים מלומדים. אין שום טענה כי הוא הוטעה או לא הבין את משמעות הודאתו או את הסדר הטיעון, לו הסכים.
הודאתו ניתנה לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, כולל עד שהעיד כי ראה את הנאשם נוהג ברכב מיד לאחר התאונה, לאחר התייעצות ארוכה עם סנגוריו, לאחר מו"מ ארוך, במסגרתו הסכימה התביעה להשמיט אחד האישומים מכתב האישום. הנאשם אישר בפני כי הבין והודה מרצונו החופשי בעובדות כתב האישום המתוקן. טענותיו דהיום, באשר "ללחץ" בני המשפחה הינן טענות סתמיות וחלקן אף אינן מדויקות" .
השופטת הוסיפה כי טענת הנאשם ל- "לחץ" מעצם קיומם של עדי תביעה, איננו בבחינת "לחץ" שניתן לקבל כי גרם להודאת שווא וכן - "לחץ" התקשורת הנטען, לא היה קיים כלל במועד בו הודה הנאשם וכי אין שחר לטענתו, כי באולם בית המשפט הייתה באותו הזמן תקשורת, אשר לחצה על משפחתו. לפיכך, תמוהה טענתו כי משפחתו, שהייתה נתונה ללחצי התקשורת, לחצה עליו – דבר שהוביל לכך ש"שיקול-הדעת השתבש עליו".
לפיכך פנתה השופטת הורוביץ למתן גזר דינו של הנאשם וציינה כי לצערנו, עקב רשלנות נהגים, תאונות דרכים מתרחשות דבר יום ביומו. כשמ דובר בפזיזות חמורה, בהריגה באמצעות רכב ובהפקרת הנפגע, הצורך בענישה מרתיעה נכון פי כמה. על אף שהנאשם, לא זו בלבד שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה, אלא שידע כי לא קיבל רישיון עקב מגבלות הראייה שלו, ההין להחזיק ברכב ולנהוג בו ברשות הרבים.
שימוש כזה בכלי רכב מנועי, כמוהו כשימוש בכל כלי נשק קטלני אחר, בידיעה כי השימוש עלול לגרום לפגיעה קטלנית בבני אדם. גם לאחר שהנאשם פגע במנוחה, לא נקף אצבע על מנת לבדוק האם היא זקוקה לעזרה, נמלט מהמקום וניסה להרחיק עצמו מהתאונה ובמעשיו גרם למותה של אישה בדמי ימיה ואמלל את משפחתה.
לזכותו של הנאשם נשקלו הודאתו, חרטתו הכנה, (השופטת ציינה כי על אף שבינתיים ניסה לחזור בו מהודאתו, לא זקפה זאת לחובתו), עברו הנקי וכי מ דובר במעצר/מאסר ראשון וכן את עדויות האופי של העדים מטעמו. עוד נשקלו קשיי משפחתו וכן את התקופה בה היה נתון במעצר בית מלא וחלקי.
לעניין משפחת הנאשם, העירה השופטת כי מצער שהנאשם נהג ברכב בידיעתם, בהסכמתם (ולו בשתיקה) ואף בעידוד מי מהם.
השופטת הבהירה לבסוף כי לא מצאה מקום בנסיבותיו של הנאשם לחרוג מהסדר הטיעון. עם זאת, סברה כי יש מקום להטיל עליו עונש ברף העליון של ההסדר ואלמלא הסדר הטיעון, וכל הנסיבות שצויינו, היה מקום להטיל עליו עונש חמור יותר.
לעניין פסיקת פצוי למשפחת המנוחה ציינה השופטת, כי הוגשה כבר תביעה אזרחית נגד הנאשם וכי בסופו של דבר, בהעדר בטוח הוא יחויב במלוא הפיצויים שלהם זכאית משפחת המנוחה בהליך האזרחי וכי גם אם קיים פן "עונשי" "חינוכי" בפיצויים, הרי הוא יבוא לידי ביטוי במקרה זה, גם בהליך האזרחי. לפיכך נמנעה מפסיקת פיצוי בהליך הפלילי.
ת.פ. 204-05-09 ניתן עתה 23.3.10 .
.JPG)
