עובדים רבים, במיוחד עובדים אשר מועסקים בענפים ביטחוניים או במקומות "בעייתיים", עלולים להיות מותקפים על ידי צד שלישי בעת עבודתם. האם במקרה בו עובד הותקף במקום עבודתו, קיימת חובה של המעביד לפצותו בגין נזקיו? מהו היקף האחריות המוטל על מעביד במסגרת אחריותו לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה?
יש לכם שאלה?
סוגיה זו נדונה בבית המשפט המחוזי במסגרת תביעה של תצפיתן לשעבר ברכבת ישראל. תביעתו של התציפתן הוגשה לאחר שהאחרון הותקף על ידי חבורת ערבים כאשר הוא שוהה בעמדת התצפית. הדיון בבית המשפט עסק בעיקר בנוגע לרשלנותה או אי-רשלנותה של הרכבת כלפי התובע.
התובע וב"כ הפנו את בית המשפט לפסק הדין אשר ניתן בע"א 3510/99 ולעס נ' אגד ואח', פ"ד נה(5) 826 (2001). המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, קבע בפסק דין זה כי ישנם מקרים בהם המעסיק צריך לצפות התרחשותו של פשע פתאומי ומהיר. לדידו של השופט ריבלין, מדובר במקרים בהם המעסיק יודע כי עסקו נמצא בסביבה מועדת לפורענות (לדוגמא, כניסה למועדון ריקודים). כמו כן, ישנם גורמים נוספים אשר צריכים לבוא בשיקוליו של המעסיק כגון התנהגות מחשידה של העבריין (למשל, אדם אלים נוהג להסתובב ליד עובדי העסק ולהקניט אותם), הישנות מקרי אלימות בעבר וכדומה. למעשה, התובע טען כי יש להטיל אחריות בנזיקין על הרכבת וזאת משום שמעשה התקיפה היה במתחם הציפיות הסביר שלה. לטענתו, הרכבת לא דאגה לנקוט באמצעים סבירים על מנת להגן עליו.
"תצפיתנים ברכבת אינם שומרים בפתח בנק"
בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה כנגד הרכבת ולהגיע למסקנה כי הרכבת לא התרשלה כלפי התובע בהגנה עליו מפני התקיפה. בפסק הדין נכתב כי הרכבת החזיקה בקונספציה סבירה לגבי הסיכונים "האורבים" לתצפיתנים המועסקים תחתיה. "לא מדובר בסלקטורים העומדים בפתח מועדון לילה, והתצפיתנים אינם מאבטחים בשער בנק המועד לשוד", נכתב בפסק הדין, "האירוע נשוא התובענה לא התרחש במקום מועד לפורענות וגם היישוב עתלית הסמוך אליו איננו אזור שניתן לצפות כי אדם סביר ידיר רגליו ממנו בשל סכנה מסוימת".
כמו כן, השופטים קבעו כי גם הדרכה מתאימה או תאורה רחבה יותר לא היו יכולות למנוע את התרחשות האירוע והתקיימות הנזק. השופטים ציינו עוד כי ההדרכה אשר התצפיתנים קיבלו הייתה סבירה, אמצעי הקשר והבקרה תאמו את הנדרש, לחצן מצוקה הותקן בביתן התצפית ולא הייתה כל סיבה נראית לעין לצייד את התובע בגז מדמיע או שוקר חשמלי.
בית המשפט הביא את דבריו של השופט עמית בפרשה בעלת אופי דומה. "למרות כי המעביד חייב כלפי עובדיו בחובה מוגברת, הכרה גורפת באחריות זו לנזק אשר נגרם לעבוד בעקבות מעשה פלילי של צד שלישי מקרבת את דיני הרשלנות לאחריות מוחלטת, וזאת תוך טשטוש המרחב בין דיני הנזיקין לבין דיני הביטוח".
לסיכום, בית המשפט קבע כי המקרה דנן הינו מקרה בלתי צפוי וחריג אשר היווה אפשרות רחוקה שלא ניתן היה לצפותה מראש. אי לכך, נקבע כי הרכבת לא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ובהתנהלותה לא נפל פגם רשלני.
.png)
