ע"פ 347/07 פלוני נ' מ"י


עובדות המקרה:


על פי עובדות כתב האישום בין השנים 1989-1993, כאשר המתלוננת הייתה כבת 5-9 שנים, נהג המערער בשעות היום, כמידי יום, לבצע בה מעשים מגונים ומעשי סדום. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היה המערער חבר של אחיה של המתלוננת והתגורר בשכנות למתלוננת באותו בנין מגורים.

 

ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של מעשה סדום, ועבירה של הדחה בחקירה. המערער טען מנגד, כי האירועים המיוחסים לו בכתב האישום התיישנו. לטענתו, תלונת המתלוננת הוגשה בתאריך 29.3.2003, כאשר המועד הקובע לעניין ההתיישנות הוא 29.3.1993 ואין חולק כי כל מועד שבו בוצעה לכאורה העבירה קודם לכן-התיישן. אין מחלוקת כי תקופת ההתיישנות של העבירה הינה 10 שנים.


האם טענת ההתיישנות חלה במקרה דנן?


1. הכלל הוא, כי אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה, אם חלפה מיום ביצועה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. מרבית עבירות המין הן עבירות מסוג פשע, ומשכך, תקופת ההתיישנות החלה בהן היא 10 שנים. מניין תקופת ההתיישנות חלה מיום ביצוע העבירה, אולם התקיימות חקירה על פי חיקוק לגבי העבירה או הגשת כתב אישום בגין העבירה או התקיימות הליך מטעם בית המשפט-מפסיקים את תקופת ההתיישנות. או אז, יתחיל מניין תקופת ההתיישנות מחדש ממועד תום "האירוע המנתק".


2. הגשת התלונה כשלעצמה אין בה כדי לנתק את מרוץ ההתיישנות, ואין בה משום פתיחה בחקירה. הליך חקירה חייב להיות "הליך רשמי" מהותי וענייני, להבדיל מ"בירורים מוקדמים" או מ"איסוף מידע" גרידא, שאין בהם משום עשיית פעולת חקירה ממשית.


3. התיקון לחוק: הארכתה של תקופת ההתיישנות ביטאה את ההכרה בייחודן של עבירות המין בקטינים, ואת חוסר נכונותו של הדין להשלים עם כך שגילם הצעיר – והוא ששימש תמריץ עיקרי לפגיעה בהם – יעמוד למכשול בדרכן של רשויות האכיפה למיצוי הדין עם האחראים לפגיעה זו.

 

בפרט אמורים הדברים בהכרה כי מתלוננים, שלא היו אלא ילדים רכים בעת שנפלו קורבן לעבירות המין, יידרשו לשנים ארוכות כדי לעמוד על דעתם, להבין לאשורו את שארע להם ולאזור אומץ לחשוף את סיפורם. וחשוב מכך, אך טבעי הוא כי פרק הזמן שחלף, כמו גם מהותן של העבירות, יכבידו על זיכרונם ועל כושרם לשחזר לפרטי-פרטים תאריכים, מקומות, ומעשים שבוצעו, בפרט אם מדובר בעבירות שחזרו ונשנו בתדירות גבוהה.


4. בעניינו, על התביעה מוטל היה להביא ראיות לעניינה של טענת ההתיישנות, עת הועלתה הטענה על ידי המערער. מרוץ ההתיישנות בפרשה שבפנינו חדל ביום 29.3.2003, עם גבייתה בידי חוקרי המשטרה של הודעה ראשונה מן המתלוננת. לכל ברי כי מעשי עבירה, שהתרחשו במרוצת עשר השנים שקדמו למועד זה, לא התישנו וניתן היה להעמיד לדין בגינם.


לסיכום,

 

טענת ההתיישנות אינה חלה במקרה דנן. החוק מכיר בייחודן של עבירות מין בקטינים ובמיוחד על מהותו של העבירות המכבידות על זיכרונם של הקטינים.