מח 9329/03 סאמי עוויד נ' מ"י
עובדות המקרה:
בשעות הלילה, כאשר המבקש נהג ברכבו, הוא החל בעקיפתה של שיירה של כ-8 כלי רכב, ותוך כדי כך חצה קו לבן ונסע במסלול הנגדי. אותה שעה הגיעה באותו מסלול מכונית שנהגה ניסה להימלט על נפשו תוך סטייה לשולי הדרך, בעוד שהמבקש מנסה לחזור למסלולו, אך רכבו של המבקש הסתחרר ושני כלי הרכב התנגשו.
כתוצאה מאותה תאונה נגרם מותו של אדם, נוסע שישב ליד המבקש, ושלושה מנוסעיו של הרכב האחר נפצעו. כן נטען, כי עובר לתאונה נהג המבקש תחת השפעת אלכוהול.
המבקש, הורשע ע"י בית המשפט המחוזי ב- "הריגה" ו"עקיפה", וגזר לו 27 חודשי מאסר, מתוכם 15 בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 13 שנים. המבקש עותר לקיומו של משפט חוזר.
מהם התנאים לקיומו של משפט חוזר?
1. שני עקרונות מנחים את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לקיום משפט חוזר: השאיפה לאמת והצורך להבטחת מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, מחד גיסא, והשאיפה לסופיות הדיון, מאידך גיסא.
2. בבואו לדון בבקשה למשפט חוזר, בית משפט זה אינו ממלא תפקיד של ערכאת ערעור נוספת, ונקודת המוצא היא שפסק הדין נשוא הבקשה בדין יסודו, אך בשל קיומה של אחת העילות הקבועות בחוק, מוטל ספק בצדקתו, ומכאן האפשרות כי התוצאה תשתנה.
3. פגמים דיוניים חמורים, ואפילו אין בהם את הפוטנציאל לשינוי תוצאתו של ההליך הפלילי, עשויים לשמש לעתים עילה לקיומו של משפט חוזר. מקל וחומר שכך יש לנהוג מקום שמתגלה פגם מהותי, וכזהו המצב כאשר בית משפט שוגה ביישום הדין עובר להרשעתו של נאשם.
4. בעניינו, לאור הקביעה כי אין מקום להתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה, וביניהן הממצא לפיו עקף המבקש בשעות חשיכה שיירה של 5 מכוניות לפחות, תוך חציית פס הפרדה לבן רצוף, כאשר שדה הראייה שבפניו לא אפשר לו לראות את התנועה המתקרבת, וכתוצאה מכך התנגש במכונית שנסעה במסלול הנגדי.
עובדות אלו אינן מותירות ספק בדבר מודעותו של המבקש לאפשרות התרחשותה של התוצאה הקטלנית, ומתוך הכרת פסיקתו-שלו באשר לרכיב הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת הריגה, הגיע בית המשפט העליון למסקנה אשר כמו התבקשה מאליה, לאמור, במבקש התקיים יסוד נפשי מסוג "פזיזות". לכן, הבקשה נדחית.
לסיכום,
העקרונות המנחים את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לקיום משפט חוזר: האחד, השאיפה לאמת והצורך להבטחת מנגנון דיוני שיאפשר את תיקון הטעות שנפלה בהרשעתו של אדם והשני, השאיפה לסופיות הדיון. במקרה דנן, לא הוכחו פגמים דיוניים או מהותיים המצדיקים קיומו של משפט חוזר.
(1).jpg)
