אגודה שיתופית הינה אחד מחמישה סוגי תאגידים במשפט הפרטי אשר בבסיסה עומד העיקרון הקואופרטיבי. האגודה השיתופית מובססות אפוא על קשרים אישיים בין החברים ומבקשת לקיים עזרה הדדית או שיתוף בין חבריה לשם השגת יתרונות כלכליים וחברתיים עבורם. מעבר לכך, ישנו מגוון רחב של אגודות שיתופיות והשוני ביניהן רב על המשותף. בשל מגוון זה, המחוקק הסמיך את שר העבודה, בסעיף 55(1) לפקודת האגודות השיתופיות, לפטור כל אגודה רשומה מהוראה כלשהי של הפקודה.
יש לכם שאלה?
הוראות הפקודה והתקנות הן ההוראות הנורמטיביות המרכזיות אשר חלות על אגודה שיתופית. כמו כן, לכל אגודה יש תקנון אשר מהווה מסמך יסוד של האגודה והוא מסדיר את היחסים בין חברי האגודה לאגודה, בין החברים לבין עצמם, ובין האגודה לצדדים שלישיים.
פדיון מניות באגודה שיתופית
אופי הקשר בין החברים באגודה שיתופית הינו אישי (וזאת בניגוד לחברה בה אופי הקשר הינו מסחרי). לפיכך, חבר באגודה שיתופית איננו יכול להעביר לאחר את מנייתו, לא בירושה ולא מרצון. עם זאת, ישנה אפשרות לפדיון מניה של חבר באגודה, בכפוף להוראות התקנות או בהתאם להוראות התקנון הרלבנטי. הפקודה והתקנות עוסקות בשני מצבים בהם ניתן לפדות מנייתו של חבר אגודה – עם מותו של החבר, או עם פקיעת חברותו באגודה.
סעיף 31 לפקודה מסדיר את פדיון המניה של חבר אשר הלך לעולמו באופן הבא. על פי סעיף זה, האגודה יכולה בתוך שנה אחת להעביר את מנייתו של החבר המנוח, או את מידת ההשתתפות שלו, לאדם שיוצע בהתאם לתקנותיה של אותה אגודה, אם אדם זה נתקבל כהלכה כחבר לאגודה, בהתאם לתקנותיה ולתקנון. במידה ולא הוצע אדם כאמור, האגודה תעביר סכום השווה למנייתו של המנוח (או של מידת השתתפותו) לאדם אשר הועדה רואה בו בא כוחו החוקי של החבר שמת, או יורשו, הכל לפי העניין. מסעיף זה ברור כי עם מות חבר אגודה יש לפדות את המנייה או להעביר אותו לאחר, בתוך שנה מיום המוות.
ערך הפדיון
סעיף 31(1) לפקודה קובע כי הפדיון יהיה בסכום אשר שווה לשווייה של מנייתו של החבר המנוח. המונח "שווי הפדיון" הינו מונח עמום אשר יכול לקבל משמעותיות שונות. לדוגמא, מונח זה יכול לשקף ערך ריאלי, שווי שוק, ערך נומינלי ועוד. בהמשך סעיף 31(1) לפקודה נקבע כי סכום הפדיון יועבר "כפי שיוברר בהתאם לתקנות ולתקנות האגודה". ניתן להבין מכך כי המחוקק השאיר את הקביעה בעניין שווי המניה למתקין התקנות או לכל אגודה בהתאם לתקנונה, ולא התכוון לקבוע הסדר אחיד לסכום הפדיון בעת מות החבר.
בניגוד לחברה, אשר תכליתה הינה לעשות רווחים ולהעשיר את בעלי המניות, מטרתה של האגודה הינה להגדיל את הכנסות חבריה מעבודתם, או להקטין את הוצאותיהם (למען הטבת מצבם של חברי האגודה). לפיכך, המשמעות של קביעת ברירת מחדל לפיה פדיון מניה של חבר אגודה שמת תחשוב בשוויה של המנייה בעת הפדיון, משמעותה כי מדובר במימוש חלק מנכסי האגודה ופגיעה בחברי אגודה אחרים. אותו רציונאל עומד מאחורי ההגבלה על חלוקת רווחים בין חברי אגודה שיתופית, וזאת משום שהרווחים מיועדים להשקעה חזרה באגודה להגדלת רווח חבריה.
סעיף 9 לתקנות קובע כי במידה ופוקעת חברותו של אדם בעבודה, שלא לרגל מותו, האגודה תפדה בתוך שנתיים לכל היותר את מנייתו. מדובר בהסדר השונה מההסדר הקבוע לעניין פדיון מניה עבור מות החבר, וזאת משום שבמקרה זה מוטל על האגודה לפדות המניה בתוך שנה בלבד. בתקנות ישנה הבחנה בין פדיון מניה בין סוגי אגודות שיתופיות. במרבית האגודות המניה תיפדה בסכום ששולם תמורתה לאגודה. עם זאת, באגודות מסוימות המניה תיפדה בסכום השווה לערכה ביום פקיעת החברות. כללים אלו יפים לפקיעת חברות שלא בעקבות מוות.
סעיף 17 לתקנות מחיל תקנות אלא גם על פדיון מניה לאחר מותו של חבר. דהיינו, ההסדרים אשר חלים על פדיון מניה שלא עקב מות החבר, נוגעים גם לפדיון מניה עקב מותו של החבר. אי לכך, במרבית האגודות השיתופיות (למעט אותן האגודות העוסקות בערך פדיון באגודה לתחבורה, ולמעט קיבוצים ומושבים שיתופיים), המניה תיפדה בפקיעת חברות, בין עקב מותו של החבר ובין מסיבות אחרות, "בסכום ששולם תמורתה לאגודה בנוסף לסכומים אחרים שנקבעו על פי הוראות תקנות האגודה". אין הבדל אפוא בין פקיעת חברותו של חבר אגודה מפאת מוות, לבין פקיעת החברות מטעמים אחרים. הרציונאל הוא כי חבר יכול לעזוב את האגודה השיתופית מרצונו, אך ייתכן ותהיה הגבלה על עזיבה זו בתקנון.
לסיכום, חבר כפר שיתופי אשר נפטר, יורשיו זכאים לפדיון מנייתו לפי הסכום אשר שולם לאגודה תמורתה, ולא בכפוף לשוויה ביום הפידיון. עם זאת, יש לציין כי ניתן לטעון כי תקנה 10, אשר מורה על פדיון המנייה בסכום אותו שילם המנוח לאגודה, איננה מתכוונת אלא לפידיון בהתאם לערכים הריאליים ולא הערכים הנומינאליים אשר שולמו תמורת המנייה בזמנו.
.jpg)
