הגנה מן הצדק הינה דוקטרינה אשר מעניקה לבית המשפט את הסמכות להורות על ביטול כתב אישום במקרים בהם הוכח כי בירורו או הגשתו של כתב האישום פגעו בעקרונות של צדק ושל הגינות משפטית. בית המשפט העליון הכיר בדוקטרינה זו בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל. מבחניה של הדוקטרינה עוצבו מאוחר יותר בפרשת בורוביץ' בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ.
יש לכם שאלה?
כאמור, השימוש בהגנה מן הצדק נעשה כאשר קיים חשש שהליך פלילי יגרום לפגיעה של ממש בתחושת הצדק, כפי שהיא נתפסת על ידי בית המשפט. בפרשת בורוביץ', בשונה מעט מפרשת יפת, עבר מוקד בחינת ההגנה מתנהגותה של הרשות אל "הסתכלות כוללת המתייחסת לכלל נסיבות ההליך".
תיקון 51 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר נכנס לתוקפו במאי 2007, עיגן למעשה את הדוקטרינה בספר החוקים. סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי תחם את גבולותיה של ההגנה מן הצדק למקרים בהם קיימת סתירה מהותית בין עקרונות צדק והגינות משפטית לבין ניהול הליך פלילי או הגשת כתב אישום.
מאי 2007 - מעבר מהפסיקה לחוק
בית המשפט העליון התייחס למעבר הדוקטרינה מהפסיקה לחקיקה במסגרת ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל. כאמור, עם כניסתו של התיקון לתוקף, דוקטרינת ההגנה מן הצדק, אשר הייתה עד אז הלכה פסוקה, הפכה לדוקרטניה המועגנת ומוכרת בספר החוקים. בפסק דין טגר עסק בית המשפט בשאלה - כיצד יש להתייחס למעבר זה כאשר גבולות הדוקטרינה הוגדרו בחוק באופן מפורש, ואילו במרוצת השנים הגדירה אותם הפסיקה באופן מעט שונה. נקבע כי "ייתכן והמחוקק התכוון להרחיב במידה מסוימת את תחום ההגנה הנ"ל עם עיגונה בחוק מפורש בו הועדף מבחן הסתירה המהותית לעומת מבחנים מצמצמים יותר". עם זאת, בית המשפט ציין כי לא נראה כי המחוקק ביקש לשנות את ההגנה מן הצדק באופן מהותי ודרמטי.
בפרשת בורוביץ' נקבע כאמור מבחן "הפגיעה ממשית", ואילו בחוק נקבע מבחן "הסתירה המהותית". בית המשפט העליון קבע כי מדובר במבחנים אשר היו הקרובים ביותר מבין הצעות החוק השונות לעיגונה החוקי של הדוקטרינה. במילים אחרות, בית המשפט הדגיש כי ספק אם כניסתה של הדוקטרינה לספר החוקים הביאה ל"מהפכה" בהשוואה להלכה הפסוקה אשר הגדירה אותה עובר למאי 2007.
המבחן התלת שלבי
בפרשת בורוביץ נקבע מבחן בעל שלושה שלבים אשר לפיו בתי המשפט בוחנים טענות בנוגע להגנה מן הצדק:
- בית המשפט מבקש לזהות את הפגמים אשר נפלו, אם נפלו, בהליכים הפלילים אשר ננקטו בעניינו של הנאשם. ללא קשר לשאלת חפותו או אשמתו של הנאשם, בית המשפט עומד למעשה על עוצמתם של פגמים אלה.
- בית המשפט בוחן האם ישנה פגיעה חריפה בתחושת ההגינות והצדק עם קיומו של ההליך הפלילי על הפגמים שבו. בעניין זה, בית המשפט מבקש לאזן אפוא בין האינטרסים המנוגדים והשונים.
- בית המשפט מורה על ביטול כתב האישום במידה והוא משוכנע כי אכך הייתה נגרמה פגיעה חריפה בקיומו של ההליך בשל הפגמים האמורים, ולא ניתן לרפא את הפגמים אשר נתגלו באמצעים מידתיים ומתונים יותר.
בפרשת יפת, בית המשפט עסק בפעם הראשונה בהגנה מן הצדק. במקרה זה, נקבע כי כאשר הוכחה התנהגות שערורייתית אשר היה בה משום דיכוי, רדיפה והתעמרות בנאשם, יש מקום לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד האחרון. כמו כן, נקבע כי ביטול כתב האישום ייעשה כאשר תחושת הצדק האוניברסאלית נפגעה ו"המצפון הזדעזע", בשל התנהלות הרשות.
דוגמאות
בפרשת בורביץ' הובעה גישה פחות קיצונית. בפרשה זו נקבע מבחן "הפגיעה הממשית" אשר הינו מבחן גמיש המאפשר החלת הגנה מן הצדק במקרים בהם "קיומו של ההליך הפלילי פגע באופן ממשי בתחושת הצדק". על פי ניסוחו של החוק בסופו של היום, נראה כי המחוקק קיבל את הלכה בורביץ', ה"מעודנת יותר", לעומת ההלכה ה"קיצונית" שניתנה בפרשת יפת. להלן מספר דוגמאות לביטול כתבי אישום מחמת הגנה מן הצדק:
עבירות מין של פסיכולוג במטופלת – בית המשפט השלום בתל אביב מחק כתב אישום אשר הוגש כנגד פסיכולוג בגין עבירות מין אשר ביצע האחרון, לכאורה, במטופלת שלו. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי דין כתב האישום להתבטל,מחמת הגנה מן הצדק, וזאת בשל "אכיפה בררנית". המתלוננת במקרה דנן הייתה מטופלת אצל פסיכולוג קליני אחד, אשר הפנה אותו לפסיכולוג קליני אחר.
בשלב מסוים, המתלוננת הגישה תלונה כנגד שני המטפלים בגין עבירות מין. לטענתה, מערכות היחסים בינה לבין מטפליה היו תוך ניצול מצבה ויחסי המרות. בעוד התיק כנגד הפסיכולוג הראשון נסגר מחוסר ראיות, התיק כנגד הפסיכולוג השני הבשיל לכדי כתב אישום. בית המשפט קיבל את טענות הסנגור וקבע כי מדובר באכיפה בררנית אשר חרגה מהתחום הסביר.
הלבנת הון – בית המשפט המחוזי, באוגוסט 2010, זיכה את מנהל הדסק הרוסי בבנק הפועלים, וסגנו, מעבירות של הלבנת הון בפרשה אשר זכתה לשון "פרשנת החשבונות הפיקטיביים". השופט דוד רוזן מתח בהכרעת הדין ביקורת קשה על המדינה וקבע כי הפרקליטות לא העבירה לנאשמים חוקר חקירה והצהירה הצהרות כוזבות ולא מדויקות בבית המשפט. החומר אשר לא הועבר להגנה במקרה דנן עמד על אלפי מסמכים. השופט רוזן ציין כי לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניו, לא נותר בליבו ספק כי "ההליך הפלילי אשר התקיים כאן פגעה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות".
צחי הנגבי, הגנה מן הצדק – בית המשפט השלום בירושלים זיכה את חבר הכנסת לשעבר, צחי הנגבי, מעבירות שוחד בחירות, הפרת אימונים ומרמה, וזאת בשל הגנה מן הצדק. בהכרעת הדין נקבע כי לא ניתן להרשיע את הנגבי בשל המינויים הפוליטיים אשר הוא ביצע בעבר. השופטים קיבלו את הטענה כי יש למחוק את העבירה בגין המינויים הפוליטיים מכתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.
