ת"א 2510-07
תאונות פגע וברח הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש. מפורסמים בסוגיה זו מקרים כגון דריסתה של הצעירה לי זייתוני (אשר דורסיה נמלטו מהארץ ונמצאים כעת בצרפת) או דריסתו של רוכב האופניים שניאור חשין (אשר הנהג שדרס אותו הורשע ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל). ברור אפוא כי תאונות פגע וברח לא גורמות תמיד למוות. לעיתים, מדובר בנזקי גוף "קלים" יחסית.
יש לכם שאלה?
עם זאת, גם נזקי גוף הינם עילה לתביעת פיצויים. החוק בישראל קובע כי כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים בה זהות הפוגע אינה ידועה, קמה לאחרון עילה להגיש תביעה כנגד קרנית – קרן ממשלתית לפיצויים בגין תאונות דרכים. עם זאת, היות ומדובר בתביעה הנוגעת לתאונת פגע וברח, אשר לא אחת מסתמכת על עדויותיו של הנפגע וחבריו, קרנית טוענת פעמים רבות כי לא הוכחה כלל התרחשותה של התאונה. דהיינו, נטען כי מדובר בתביעה שקרית והתובע, אשר נפגע בנסיבות אחרות, מנסה לטעון כי עסקינן בפגע וברח. במקרים כגון דא, התובע ייאלץ להוכיח לא רק את נזקיו אלא גם את תאונת הדרכים. חשוב להדגיש כי כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, בתי המשפט נוטים להעניק משקל רב למסמכים הרפואיים אשר נערכו לנפגע לאחר התאונה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין הבא.
תאונת דרכים ביפו ביום כיפור
התובע במקרה דנן היה קטין אשר נפגע בתאונת דרכים כאשר רכב על אופניים ביפו ביחד עם חבריו. לטענתו, הוא נפגע מפגיעת אופנוע אשר פגע בו ונמלט מהמקום. קרנית הכחישה את חבותה לפצות את התובע. לטענתה, מדובר היה ב"תביעת כזב" אשר הייתה "חסרת הגיון ורצופה סתירות". כמו כן, לטענת קרנית, התביעה התבססה על עדותו היחידה של התובע והאחרון נמנע מלהעיד עדים רלבנטיים. התובע טען בעדותו כי הוא נפגע בתאונה ומיד לאחר מכן הגיע למקום חברו מוחמד אשר ראה אותו שרוע על האדמה. לדבריו, מוחמד הזעיק את אביו וזה פינה אותו לבית החולים וולפסון. התובע טען כי התאונה התרחשה בשעה 16:00, אחרי שעות הלימודים.
קרנית טענה שני טיעונים עיקריים. ראשית, נטען כי התובע לא היה אחרי בית הספר וזאת משום שמדובר היה ביום כיפור. דהיינו, לטענתה, מדובר היה בשקר וזאת משום שהתובע לא למד באותו היום. בית המשפט דחה טענה זו. השופט ציין כי קרנית לא הוכיחה שבכל בתי הספר בישראל שובתים ביום כיפור (יצוין כי התובע איננו יהודי). כמו כן, לא הייתה משמעות לסוגיית הלימודים והודגש כי "התובע היה מהוסס בנוגע לשאלה אם למד או למד באותו היום". קרנית טענה עוד כי אביו של התובע מסר הודעה במשטרה לפיה "רכב" פגע בבנו. דהיינו, הדגישה כי האב מסר שפגע בבנו "רכב" ולא "אופנוע". בית המשפט דחה גם טענה זו. בפסק הדין נקבע כי הדברים נאמרו על ידי האב ולא על ידי הנפגע. כמו כן, אופנוע הוא רכב.
סיוע ממסמכים רפואיים
בית המשפט הוסיף וקבע כי למרות שמדובר היה בעדות יחידה של בעל דין, הרי שהיה ניתן לקבל חיזוק לעדות זו מהמסמכים הרפואיים שנערכו בעניינו של התובע באותו היום. בתעודת חדר המיון מבית החולים וולפסון, אליו פונה התובע, נכתב - "חבלת ראש בעקבות תאונת אופניים. בעת שרכב על אופניים התנגש בו אופנוע נפל ונחבל בראשו". מדובר אפוא בתיאור אשר נמסר מיד לאחר התאונה ואשר משקלו הראייתי היה גבוה ותמך בגרסת התובע.
