סעיף 35 לחוק זכות יוצרים מגדיר יצירה אומנותית באופן הבא – "עבודות ציור, פיסול, שרטוט, מלאכת אמנות, צילומים, פיתוחים, ומעשי אמן אדריכליים". הפסיקה קבעה לא אחת כי המונח "יצירה" הינו מונח אשר יש לפרשו פרשנות רחבה. בניגוד לתחום הפטנטים, בו מבקש ההגנה צריך להוכיח – בין השאר – התקדמות המצאתית, זכות יוצרים יכולה לקום לאדם רק מתוך קיומו של "רעיון מקורי בעל ביטוי מוחשי". דהיינו, האחרון אינו צריך להוכיח "חדשנות או התקדמות המצאתית".
הנשיא שמגר, בפסק דין אשר ניתן על ידו בע"א 513/89 S/Interlego a נ' Lines Bros. S.a-exin , פ"ד מח (4) 133 (1994), סיכם את המבחנים הדרושים לשם הכרה ביצירה כיצירה הנהנת מהגנת זכויות יוצרים. על פי הנשיא שמגר:
- היצירה צריכה לכלול את התנאים המצטברים הבאים:
א. הביטוי חייב ללבוש "חזות ממשית".
ב. הוא צריך להיות מעשה ידי אדם, למצער בחלקו.
ג. לשם יצירתו של הביטוי צריך להיות שימוש מינימאלי של "יצירתיות מקורית". המשמעות של המונח "מקורית" לעניין זה הוא כי היצירתיות הייתה פרי עמלו הרוחני של יוצר הביטוי, לאו דווקא חידוש על פניהן של יצירות קודמות.
ד. יצירת הביטוי דרשה השקעה מינימאלי של משאב אנושי.
ה. אי די ברעיון והיצירתיות המחשבתית. המקוריות צריכה ללבוש "צורת ביטוי". - בית המשפט, בבואו לבחון את מקוריות היצירה, איננו מתמקד בשלב המוצר המוגמר אלא בשלב "גיבוש הביטוי".
- מבחינת מקוריות היצירה, יש להבחין בין יצירה אשר עושה שימוש ביצירה ספציפית קודמת, לבין יצירה אשר עושה שימוש באלמנטים כלליים. יצירות מהסוג השני תעבורנה בקלות יחסית את מחסום המקוריות.
- במידה ומדובר ביצירה ויזואלית, החלטה על מקוריותה טמונה בקושי רב. במקרים כגון דא, ישנו חשש כי מעבר קל מדי של מחסום המקוריות יפר את האיזון הראוי בין פגיעה ביכולת הייצור של יצירות, ובין עידוד יצירות על ידי מתן תמריץ לייצר. פיתרון אפשרי לעניין זו הוא יצירת קריטריון גבוה יותר של מקוריות מבחינה איכותית וכמותית.
דוגמאות לפסקי דין
זכויות יוצרים בשלטי פרסומת
גרפיקאים הגישו תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בעניין שלט פרסומת אשר הם טענו כי עיצבו עבור חברות ואשר שימש כאב טיפוס להכנת שלטים נוספים "בדמותו". על פי עובדות המקרה, החברות המשיבות הזמינו מהמערערים, גרפיקאים במקצועם, שלטים על פי עיצוב של האחרונים לשימוש מסחרי בעסקן. הצדדים התקשרו ב"הסכם בעל פה" ובו קבעו מחיר עבור כל שלט אשר יותקן על ידי המערערים. הגרפיקאים יצרו את השלטים עבור המשיבות והללו שילמו בעבור היחידות הגמורות. בשלב מסוים, המשיבות זנחו את הגרפיקאים והחלו להזמין שלטים מסוג זה על ידי גורם אחר. הגרפיקאים טענו כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים.
המשיבות טענו כי לא מדובר באותם שלטים. החברות הצביעו על שורה של שינויים בין השלטים החדשים לישנים. בית המשפט קבע כי בחינת השלטים על פי הפסיקה והחוק לא הייתה יכולה להביא למסקנה אחרת מלבד העבודה כי מדובר ביצירות מקוריות אשר זכויות היוצרים עליהן הופרו. "השינויים בשלטים היו מזעריים", נקבע בפסק הדין, "ככל שהמקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה דלים, כך נדרשת להפרת זכות היוצרים בה העתקה מדויקת יותר. על פי משוואה זו ניתן לומר, כי כאשר המקוריות והמאמץ שבשלט הם צנועים, ולעומת זאת ההעתק היה כמעט מדויק. בכך די להפרה".
דונאלד דאק כזכות יוצרים
אחד המקרים המעניינים בתחום זכויות היוצרים בישראל נדון בבית המשפט העליון בתחילת שנות ה-90. מדובר בתביעה של ענקית הקולנוע, וולט דיסני, כנגד הצייר המנוח, דוד גבע ז"ל. בפסק דין זה, בית המשפט קיבל את טענותיה של החברה האמריקנית וקבע כי השימוש שעשה גבע בדמות המצוירת "מובי דאק", אשר הייתה מבוססת על הברווז המפורסם "דונלד דאק", עלה כדי הפרה של זכות היוצרים של וולט דיסני.
גבע ניסה לטעון באמצעות עורך דינו כי מדובר בסאטירה. לטענתו, הדמות של "דונלד דאק" הייתה למעשה קאלט וסימן בינלאומי, ואחת הדרכים הברורות של האומנות המודרנית בכלל, והסאטירה בפרט, הינה ליצור יצירות על בסיס יצירות קיימות. בית המשפט לא קיבל טענות אלה. בפסק הדין נקבע כי לא ניתן להכשיר כל ההעתקה על בסיס "חירות ההבעה והביטוי". תפיסה כאמור הייתה עלולה לרוקן מתוכן את חוק זכויות היוצרים בכל הנוגע ליצירות שלא ניתן להם, במסגרת "חידושן", ערך מוסף. לסיכום, נקבע כי אמנם יצירתו של גבע הייתה במקרה דנן בעלת "ערך אמנותי רב", אך הצייר לא קיבל לכך את אישור וולט דיסני ועל כן עסקינן בהפרת זכויות יוצרים.
.jpg)
