ת"א 12833-08
בחור צעיר השתתף בחוג קונג פו כאשר בכל הוא האימונים התאמן ביחד עם בן זוג קבוע. באחד הימים, לא הגיע בן זוגו הקבוע לחוג והמדריך ציוות לו מתאמן נוסף גדול מימדים. במהלך אימון החימום, נדרשו התלמידים לבצע תרגילים שונים. במסגרת ביצוע אחד התרגילים, התובע היה צריך "לשמש כבסיס לקפיצת חמור לבן זוגו". לטענתו, בעקבות פערי המשקל הגדולים, הוא חש כאב חזק בגבו בעת ביצוע התרגיל. הוא המשיך באימון ומספר ימים לאחר מכן גילה כי הוא סובל מפריצת דיסק.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות ילדים | ביטוח ילדים
אי לכך, הוגשה על ידו תביעה לפיצויים כנגד המדריך. בית המשפט נדרש לבחון האם מדריכי הקורס היו חייבים כלפי התובע בחובות זהירות מושגית וקונקרטית והאם עסקינן ברשלנות. בפסק הדין נקבע כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. מבחינת חובת הזהירות המושגית, נקבע כי אין ספק שקיימת חובה כאמור בין מדריכי קונג פו לתלמידיהם. גם מבחינת חובת הזהירות הקונקרטית, דהיינו, החובה במקרה ספציפי ובהתאם לנסיבות, נקבע כי יש לקבל את טענותיו של התובע.
החובה בחוג ספורט
בית המשפט ציין כי היות והחוג המדובר היה חוג ספורט, הרי שחובת הזהירות הקונקרטית אשר הייתה מוטלת על המדריך קיפלה בתוכה חובה למנוע "כל סיכון בלתי צפוי ובלתי טבעי לאופי הפעילות בחוג". בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו בפסיקתו בע"א 145/80 ועקנין שלמה נ' המועצה מקומית בית שמש.
"חיי היום יום יכולים לכלול סיכונים אשר מתממשים וגורמים לנזקים שונים. לעיתים, התממשות סיכונים אלה לא גוררת בהכרח נשיאה באחריות נזיקית. הטעם לכך הוא כי מדובר בסיכונים טבעיים הרגילים לפעילות אנוש מקובלת. אדם אשר משתמש במתקן ספורט עלול להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות הספורטיבית. הדין בעניין זה צריך להבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר". לשאלה "מהו סיכון בלתי סביר", בית המשפט העליון קבע בעניין ועקנין הנ"ל כי מדובר ב"סיכון אשר החברה רואה אותה במידת חומרה יתירה באופן בו היא דורשת נקיטה באמצעי זהירות סבירים על מנת למונעו".
במילים אחרות, בית המשפט קבע כי לא די בכך שהתובע נפצע בחוג קונג-פו כדי להקים לו זכות לפיצויים. פעילות ספורטיבית, מטבעה, הינה פעילות אשר טומנת בחובה סיכונים שונים. "אין מדובר בפעילות סטרילית אלא באימון ספורט דינאמי", קבע השופט.
הפציעה הקונקרטית
בית המשפט נדרש אפוא לבחון את ביצוע קפיצת החמור והאם התובע קיבל את התנאים הבטוחים והנכונים לבצע את האימון במקרה זה. בפסק הדין נקבע כי בהתחשב באופיו של תרגיל החימום, המדריך היה צריך לפקח על אופן ביצועו על ידי המתאמנים. עם זאת, צוין כי התובע לא הצליח להוכיח (בגלל אי הבאת הוכחות חלוטות) כי בין המתאמן שהתאמן איתו ביום האירוע, לבין בן זוגו הקבוע, היו פערי משקל משמעותיים ומסוכנים באופן בלתי סביר.
בית המשפט פנה אפוא לעסוק בשאלה האם הנתבע הפר את חובת הזהירות, ללא קשר למימדי גופו של בן הזוג בעת התאונה. בפסק הדין נקבע כי החובה הופרה וזאת משום שהמדריך לא פיקח כראוי על ביצוע נכון של קפיצת החמור. "בחוגי ספורט נדרש פיקוח צמוד והשגחה של המדריך ועוזריו, בפרט כאשר מדובר בקבוצות בלתי הומוגניות כפי שתואר בענייננו", נכתב בפסק הדין, "מהתרשמותי מעדויות הצדדים נראה כי ההשגחה וההסברים שניתנו למשתתפי החוג לא היו מספיקים וזאת לאור העובדה שמדובר בקבוצת מתאמנים יחסית גדולה, בלתי הומוגנית, אשר המשתתפים בה התחלפו חדשות לבקרים, כפי שעולה הן מעדויות התובע והן מעדויות הנתבעים". לסיכום, נקבע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות והוא חייב בפיצויים לתובע. עם זאת, בית המשפט ניכה מהפיצויים אשם תורם בשיעור של 15% וזאת בעקבות ניסיונו של התובע באימונים מסוג זה.
