סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מהי פגיעה בעבודה. על פי סעיף זה, פגיעה בעבודה יכולה להיות גם "מחלת מקצוע". הסמכות הראשונה לקבוע האם עובד לקה במחלת מקצוע נתונה לפקיד התביעות במל"ל. פקיד התביעות נדרש אפוא לבחון האם האירוע הנטען עלה כדי פגיעה בעבודה. דהיינו, האם מדובר במחלת מקצוע. במידה ופקיד התביעות קובע כי אכן במחלת מקצוע עסקינן, המבוטח יעמוד מול ועדה רפואית.
יש לכם שאלה?
הועדה הרפואית מוסמכת, מתוקף כוחה לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע האם הנכות המדוברת נבעה מפגיעה בעבודה, ואם כן, באיזו מידה. קביעתה של דרגת הנכות דורשת מהוועדה הרפואית להסתמך, בין השאר, על הוראות סעיף 120 לחוק. סעיף זה, אשר כותרתו "סייג לקביעת דרגת נכות", קובע כי קביעתה של הנכות צריכה להיות ללא קשר למצב רפואי קודם (לדוגמא - מומי לידה או תאונה שאירעה לפני האירוע אשר בקשר אליו מוערכת דרגת הנכות).
הוראות סעיפים 118 ו-120 לחוק מהוות אפוא את הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב רפואי קודם". דהיינו, קביעת דרגת הנכות ככל שהיא קשורה לעבודה, תוך "זיקוקה" מנכויות אחרות שלא היו קשורות לתנאי ההעסקה. ההלכה הפסוקה בדבר ניכוי מצב רפואי קודם קובעת כי אין לנכות משיעור הנכות הכוללת גם שיעורי נכות בגין מצב רפואי קודם, אלא אם אובחנו אצל המבוטח ממצאי עבר מוכחים.
במילים אחרות, כאשר הוועדה הרפואית מבקשת לנכות מצב רפואי קודם, עליה לענות על השאלה ההיפותטית – אם המבוטח היה נבדק לפני האירוע על ידי הוועדה, מה היה שיעור הנכות שלו לפי סעיפי הליקויים הקבועים בחוק ובתקנות. לאחר מכן, הוועדה הרפואית עורכת "חשבון עובר ושב" אשר עומד על דרגת הנכות הרלבנטית.
כעת, עולה השאלה בנוגע לניכוי מצב רפואי קודם כאשר הפגיעה בעבודה לא הייתה בדרך של תאונה אלא הבשילה על פני תקופה והייתה למעשה מחלת מקצוע. דהיינו, הכרה במחלת מבוטח כמחלת מקצוע החל ממועד מסוים פירושה איננו כי באותו המועד קרתה המחלה במובן של תאונה במועד מסוים.
נזקי עישון כמחלת מקצוע?
במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, אדם אשר לקה באסטמה טען כי הוא חלה במחלה הנשימתית בגין חשיפתו לחומרים מסוכנים במקום העבודה. לדבריו, הוועדה הרפואית לא הייתה רשאית לנכות מצב רפואי קודם בעניינו וזאת משום שלא הונחו בפניה נתונים מוכחים בדבר היותו חולה אסטמה לפני חשיפתו לחומרים המסוכנים. בית הדין לעבודה קבע כי מצבו של מבוטח אשר פגיעתו הוכרה כמחלת מקצוע, במועדים אשר לפני תחולת הנכות ותוך כדי החשיפה לחומרים המסוכנים בעבודה, לא הייתה בבחינת מצב רפואי קודם שהוועדה הרפואית הייתה רשאית לנכות. "זוהי אפוא מהותה של מחלת המקצוע", נכתב בפסק הדין, "היא איננה מתרחשת במועד ממוקד ולמעשה היא מבשילה לאורך זמן".
עם זאת, יש להדגיש כי בית הדין לעבודה קבע שלמרות שהוועדה הרפואית לא הייתה אמורה להתחשב בנזקי העישון של המערער דכאן כ"מצב רפואי קודם", הרי שבסמכותה לקבוע באיזו מידה מחלת האסטמה של האחרון נבעה מעבודתו, ובאיזה מידה היה לעישון קשר להתפתחותה. "ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער הייתה השפעה חלקית בלבד, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה", נקבע.
.jpg)
