תא (ת"א) 21314-09-10
סוגיית העובדים הזרים בישראל עלתה בתקופה האחרונה לכותרות וזאת בעקבות הצפתה של הבעיה על ידי גורמים מובילים בפוליטיקה ובתקשורת. חשוב לדעת כי נתינים זרים אשר שוהים בישראל בגדר של "פליט" או "מהגר עבודה", זכאים לפיצויים במידה והם נפגעים בתאונת דרכים. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
מדובר בתאונת דרכים בין אופנוע ובין עובד זר מאריתריאה אשר רכב על אופניו בשעת לילה. כתוצאה מהתאונה, העובד הזר נפגע בראשו והובהל לבית החולים. בבית החולים, הרופאים אבחנו דימום פנימי בראשו של התובע ופגיעה נוספת בצווארו ובכתפו. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובע, העמידה את נכותו הרפואית על 20% בגין הפגיעה הנוירולוגית ו-10% בגין הפרעות פסיכו-נוירוטיות. הנכות הכוללת הועמדה על 28% לאחר הפעלתה של תקנה 15 במלואה. היות ולא הובאו ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית, החלטותיה הוכרו כ"קביעה על פי דין".
נכות רפואית מול נכות תפקודית
הנכות הרפואית אשר נקבעת לאדם הינה מושג אשר מביא לידי ביטוי את הפגיעה אשר נגרמה לאחרון במישור הרפואי. לעומתה, הנכות התפקודית מבקשת לאמוד את הפגיעה בהיבט התפקודי. דהיינו, כיצד הנכות הרפואית השפיעה על יכולתו של הנפגע להתפרנס ולתפקד. הלכה פסוקה היא כי אחוזי נכות רפואית אינם בהכרח מצביעים על שיעורה של הנכות התפקודית. קביעתה של הנכות התפקודית תלויה אפוא בטיב עיסוקו ועבודתו של הנפגע, וטיב הפגיעה הרפואית.
הדוגמא ה"קלאסית" במקרים אלה הינה פציעה באצבע הקטנה ביד והשפעתה על כושר השתכרותו של פסנתרן לעומת כושר השתכרותו של נהג משאית. במילים אחרות, לא מן הנמנע כי לא יהיה תיאום בין הנכויות הרפואית והתפקודית. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי נכותו התפקודית של התובע תעמוד על ערכה של נכותו הרפואית. הודגש כי היות ומדובר בעובד זר אשר איננו דובר שפה מלבד שפת אימו – טיגרינית, והיות והוא איננו יודע קרוא וכתוב והינו נטול השכלה, סביר להניח שהפגיעה הרפואית בו לא השפיעה באופן ממשי על יכולתו התפקודית. עובר לתאונה ואף אחריה, התובע התפרנס מעבודות ניקיון. בסופו של היום, נכותו התפקודית הועמדה על 28%, והתובע היה זכאי לפיצויים בשיעור זה מנזקיו.
חישוב הפיצויים:
- הפסד השתכרות לעבר – 41,300 ₪.
- הפסד השתכרות לעתיד – עורכת הדין של התובע טענה כי מרשה הינו פליט אך לא צורפה לעניין זה תעודה אשר הוכיחה כאמור. אי לכך, בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בעובד זר אשר הגיע לישראל על מנת להתפרנס. סוגיה זו הייתה חשובה לשם הדיון בהפסד ההשתכרות של התובע לעתיד. דהיינו, כמה זמן נותר לתובע לשהות בישראל. ב"כ הנתבעים הדגיש כי תוקף אשרת העבודה של התובע פג. עורכת הדין של העובד הזר טענה כי האשרה הוארכה אך טענה זו לא הוכחה. בית הדין לעבודה קבע כי התובע יישאר בישראל לכל היותר עד שנת 2013 ועל בסיס תקופה זו ייפסקו לטובתו פיצויים. בסופו של דבר, נפסקו לטובתו של התובע פיצויים גלובליים בשיעור של 100,000 שקלים בגין הפסד השתכרות לעתיד.
- הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – 3,500 שקלים.
- עזרת צד ג' בעבר ובעתיד – 15,000 שקלים.
- כאב וסבל – 53,230 שקלים.
ניכויים – המוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לתובע תשלומים שונים. מומחה מטעם בית המשפט העריך כי הסכום הכולל יסתכם בכ-540,000 שקלים. אי לכך, תביעתו של התובע נבלעה בניכויים הללו. דהיינו, נקבע כי התובע יהיה זכאי "רק" ל-25% מפסק הדין. סה"כ – נקבע כי התובע זכאי ל-51,000 שקלים אשר הינם 25% מסה"כ פסק הדין (207,627 ₪).
.png)
