בג"ץ 1784/12
בג"צ דחה על הסף עתירה אשר הוגשה על ידי בני משפחתו של מחמוד גנאיים ומרכז מוסאוא (עמותה הפועלת למען זכויות האזרחים הערבים בישראל) כנגד שחרורו המוקדם של השוטר שחר מזרחי. מזרחי שוחרר לאחר 20 חודשי מאסר בפועל במסגרת החלטה שהתקבלה על ידי וועדת השחרורים.
יש לכם שאלה?
מדובר בפרשה אשר הכתה גלים בתקשורת הישראלית ופרטיה כדלקמן. ביולי 2006, מזרחי לקח חלק בפעילות משטרתית למניעת פריצות לכלי רכב באזור חדרה. בלילה המדובר, מזרחי הבחין במנוח כאשר הוא מבקש לפרוץ לרכב. במהלך האירוע, התפתח מרדף ולאחר מכן עימות בין מזרחי ובין המנוח. בסופו של העימות, ובעוד המנוח ביקש להימלט, האחרון נורה על ידי השוטר וכתוצאה מכך נהרג.
בתום הליך פלילי, מזרחי הורשע בהריגה ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר. המדינה ערערה על קולת העונש וזה הוכפל ל-30 חודשים בפועל. מזרחי היה אמור להשתחרר בפברואר 2013, אך כשנה קודם לכן וועדה השחרורים נדרשה לבקשתו לשחרור מוקדם. הוועדה התייחסה לטענותיו של מזרחי אל מול טענות המשפחה ומרכז מוסאוא. כמו כן, היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד לשחרור המוקדם.
וועדת השחרורים קיבלה את הבקשה לשחרור מוקדם. במסגרת החלטתה, הוועדה עמדה על כך שחלק ניכר מטענות המתנגדים התבסס על "אי הבעת חרטה מצידו של מזרחי". עם זאת, הוועדה ציינה באופן מפורש את החרטה והצער אשר מזרחי הביע על המקרה, ואת העובדה שהאחרון הודה כי לקה בשיקול דעתו ולקח אחריות על מעשיו. עוד הודגש כי התנהגותו של מזרחי בבית הסוהר הייתה "ללא רבב". בסופו של היום, נציג שירות בתי הסוהר הורה על שחרורו המנהלי של מזרחי (במקביל להחלטת הוועדה אך במנותק ממנה) כבר ב-1 למרץ 2012 (חודש לפני מועד השחרור המוקדם).
ביום השחרור, העותרים (בני המשפחה ומרכז מוסאוא) הגישו בקשה דחופה למתן צו ביניים למניעת שחרור השוטר. השופט הנדל דחה את הבקשה אשר הוגשה שעה בלבד לפני השחרור המתוכנן וצוין כי נוכח סד הזמנים הדחוק, והתשתית העובדתית החסרה, היה קושי לדון בבקשה. שבועיים לאחר השחרור, העותרים הגישו את העתירה דנא. במסגרתה התבקש ביטול החלטת וועדת השחרורים בטענה ש"לא ניתן משקל ראוי להתנגדויות" וכן כי ההחלטה נגעה ב"חוסר סבירות".
רק במקרים חריגים יוחזר אסיר משוחרר לבית הכלא
מזרחי, נציב שירות בתי הסוהר, וועדת השחרורים, טענו כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען כי העתירה הוגשה תוך שיהוי ובית המשפט נוטה על פי רוב שלא להיעתר להחזרת אסיר לכלא לאחר שחרורו. כמו כן, נטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה וזאת היות ולא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם. "הוועדה בחנה את הבקשה על-פי המתווה הקבוע בחוק ונתנה דעתה למגוון השיקולים הנדרשים, ובכלל זה, לעמדת משפחת המנוח (אשר הוגשה לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001) שכללה גם טענות לגבי ההיבט הציבורי בשחרורו של השוטר", נטען על ידי המשיבים.
כפי שצוין לעיל, בית המשפט העליון קבע כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, הודגש השיהוי בו הוגשה העתירה והשלכותיו. הלכה פסוקה היא כי "בית המשפט יתקשה לדון בעתירות אשר מוגשות יום אחד בלבד לפני האירוע כלפיו הן מופנות". בית המשפט הוסיף כי פרק הזמן של השיהוי במקרה דנן היה "פרק זמן משמעותי בו המשיב היה משוחרר". אכן, הודגש בפסק הדין, ישנם מקרים חריגים בהם ניתן להורות על החזרת אסיר משוחרר לבית המאסר, וזאת כאשר בפני הוועדה לא עמד מלוא החומר הרלבנטי. עם זאת, לא כך היו הדברים במקרה זה.
"כדי שערכאת שיפוט תתערב בהחלטת ועדת שחרורים, נדרש כי טעותה של הוועדה במלאכת האיזונים שנעשתה תהא טעות חמורה עד כדי כך שראוי כי בית המשפט יתערב בה ויאמר דברו לגביה", נכתב בפסק הדין, "אין מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעת הוועדה מקום ששיקול דעת זה, אפילו אינו מקובל על בית המשפט, הוא שיקול דעת שועדת שחרורים סבירה עשויה להפעילו".
