חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע את זכותם של נפגעי תאונות לפיצויים מחברת הביטוח, ללא קשר לסוגיית האשם בתאונה. החוק קובע כי במקרים בהם אדם נפגע כאשר הוא ישב ברכב חונה, חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב תפצה את הנפגע כל אימת שהרכב חנה באופן מסוכן. יודגש כי אם הרכב חנה כדין, הפיצויים למבוטח ישולמו מחברת הביטוח של הרכב הפוגע.
יש לכם שאלה?
בדצמבר 2005, התובע ישב עם חברו ברכב מסוג מיצובישי לשם רחיצתו. במקביל, הנתבע נהג באוטובוס אשר התקרב למקום. בשלב מסוים, נהג האוטובוס התכופף להרים מכשיר טלפון אשר נפל לרגליו וכתוצאה מכך אירעה תאונה מצערת. בתחילה, האוטובוס סטה שמאלה, עלה על המדרכה, וגרם להריגתה של צעירה ולפציעתה של חברתה. לאחר מכן, הנהג סטה עם האוטובוס ימינה, פגע עם חזיתו ברכב בו ישבו התובע וחברו, וגרם לפטירתו של החבר ולפציעתו הקשה של התובע (כוויות ב-65% מאזורי גופו). בעקבות האירוע הוגשה על ידי התובע תביעת פיצויים כנגד הנתבע וגורמים נוספים. בית המשפט נדרש אפוא לבחון על מי להטיל את החבות לפצות את התובע. יודגש כי הנתבע נהג באוטובוס ללא רישיון ובזמן פסילה.
מי ישלם הפיצויים?
חברת הביטוח של המיצובישי טענה כי יש להטיל את החבות על קרנית, וזאת משום שהרכב חנה במקום מותר ולא יצר סיכון תחבורתי. מנגד, קרנית טענה כי רכבו של התובע חנה שלא כדין במפרץ אוטובוסים, ובכך גרם לסיכון תחבורתי אשר היה לו למעשה חלק של ממש במעורבותו בתאונה.
סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי תאונת דרכים הינה גם מקרה בו אירע מאורע של פגיעה ברכב החונה במקום אסור. במקרים כגון דא, בית המשפט נדרש לבחון האם מדובר ב"חניה אסורה". המבחן בעניין זה איננו נוגע לפקודת התעבורה אלא ל"סיכון התחבורתי" אשר נוצר בשל החנייה. דהיינו, ייתכן שרכב חנה באופן אסור על פי חוק, אך מבלי ליצור תחבורתי. מנגד, ייתכנו מקרים בהם דווקא חנייה חוקית תיצור סיכון תחבורתי.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הוכח על פי דו"ח הבוחן המשטרתי כי התובע חנה שלא כחוק, מול מרצפות מדרכה הצבועות בצהוב-אדום, במפרץ אוטובוסים. בפסק הדין נקבע כי החנייה הנ"ל הייתה מנוגדת לתקנות התעבורה (והייתה למעשה הפרה של תקנה 72 לתקנות אלה). כמו כן, בית המשפט מצא בחנייה הנ"ל חנייה אשר יצרה "סיכון תחבורתי". נקבע כי הסיכון התחבורתי הנ"ל נלמד מהעובדות הבאות:
- הרשויות הציבו, לאחר התאונה, תמרור האסור על החנייה במקום באופן מפורש.
- כאשר רכב חונה במפרץ אוטובוסים, ברור אפוא כי הוא מחייב את האוטובוסים המגיעים למפרץ לבלוט לתוך נתיב הנסיעה.
- ניתן היה ללמוד על הסיכון התחבורתי מעצם ההתנגשות בין האוטובוס ובין הרכב.
לסיכום,
בית המשפט קבע כי החנייה של המיצובישי במקרה דנן הייתה במקום אסור ויצרה סיכון תחבורתי. אי לכך, נקבע כי החבות לפיצויים במקרה זה הונחה לפתחה של חברת הביטוח של הרכב הפרטי. "החניית הרכב באותו מקום חניה אסור תרמה תרומה רלוונטית ממשית לקרות הנזק. הרכב לא היה רק זירה והיה קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין החניה האסורה לבין הנזק שנגרם לתובע", נכתב בפסק הדין.
