.JPG)
סנגורים ישראלים רבים סבורים כי בבואם להכין את הגנת הנאשם הם מנועים מלהיפגש עם עדים מטעם התביעה. מקורו של האיסור הנ"ל נמצא אפוא בשני חיקוקים - כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 וחוק העונשין, תשל"ז-1977.
יש לכם שאלה?
כלל 37(ב) לכללי האתיקה קובע כי עורך דין איננו רשאי לבוא בדברים הקשורים לעדות עם אדם אשר - לפי ידיעתו - עומד להעיד מטעם הצד שכנגד בעת המשפט. עם זאת, קיים חריג לכלל זה הקובע כי ניתן לערוך מפגש כאמור בהסכמת הצד שכנגד ובא כוחו. יש הסבורים כי מפגש כגון דא איננו רק עבירה אתית אלא עסקינן גם בעבירה פלילית. זאת ועוד, המחמירים אף רואים בכך עבירה אשר יש עימה קלון. הנימוק המרכזי כנגד מפגש בין הסנגור ועדי המאשימה נמצא אפוא בחשש מפני שיבוש הליכי משפט או השפעה בלתי הוגנת על העד ו/או עדותו.
גם חוק העונשין
כפי שצוין לעיל, דברים אלה מוצאים אפוא ביטוי גם בחוק העונשין. לדוגמא, בסעיף 244 לחוק אשר אוסר שיבוש הליכי משפט, סעיף 246 אשר עוסק בהדחה בעדות, סעיף 249 המתייחס להטרדות עדים (או עדים פוטנציאליים) וסעיף 245 לחוק שעניינו הדחה בחקירה. עם זאת, ראוי לציין כי הוראותיו (הברורות והמפורשות) של חוק העונשין נוגעות בעיקר ל"השפעה על העד" ולא על עצם המפגש עימו. דהיינו, החוק איננו אוסר על מפגש עם עדי המאשימה, כל אימת שלא מדובר במפגש שמטרתו השפעה אסורה.
חרף מרחב הפרשנות הרב בכללי האתיקה, בתי המשפט נוטים לראות בכללים אלה כשלובים ביחד עם הוראות חוק העונשין. השופטת וסרקרוג, מבית המשפט המחוזי בחיפה, התייחסה לכך בפסיקתה באופן הבא:
"לדעתי, האיסור הקבוע בכללי האתיקה אינו רק הוראה אשר נמצאת במישור האתי של מקצוע עריכת הדין. עסקינן אפוא בכלל אשר בא להשלים הוראות פליליות בחוק העונשין בנוגע לתוצאה פסולה אפשרית ממפגש כזה". השופטת וסרקרוג הוסיפה כי "היות והוראה זו מצויה בתחום כללי האתיקה, ניתן לקבוע כי היא מהווה מעין תמרור אזהרה נוסף הבא למנוע אפשרות לביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון".
עם זאת, המרחב הנתון לעורך הדין במסגרת כללי אתיקה, לעומת הוראות חוק העונשין, איננו בכדי. דהיינו, ייתכנו בהחלט מצבים בהם מפגש בין הסנגור ובין עדי המאשימה לא יעלה כדי עבירה פלילית. יודגש כי חשוב להיזהר שמפגש זה לא יהווה עבירה אתית של עורך הדין.
זכות הנאשם למשפט הוגן מול הוראות החוק וכללי האתיקה
הבעיה המרכזית במניעת מפגש כגון דא נעוצה באחד מאדניו של ההליך הפלילי - זכותו של הנאשם להליך הוגן ולהגנה. לא אחת, סנגורים בישראל טוענים כי הימנעות ממפגש בינם לבין עדי המאשימה "תפגע קשות ביכולתו של הנאשם להתגונן" ו/או "תקשה באופן בלתי סביר על הכנת הנאשם לקראת הבאות". במקרים אלה, הסנגור והנאשם כבולים למעשה להודעות אשר נגבו על ידי המשטרה מהעדים.
מדובר לא אחת ב"הודעות בעיתיות". היות והמשטרה, מטבע הדברים, חוקרת את העדים ממשקפי המאשימה (דהיינו, המדינה-התביעה), חקירת העדים עלולה "לפספס" נקודות מהותיות החשובות לעמדת ההגנה. אין צורך להסביר מדוע מדובר בסכנה של ממש מבחינת עמדת ההגנה במשפט. במידה והסנגור ייאלץ לשאול את השאלות הללו לראשונה במסגרת החקירה הנגדית, וזאת כאשר הוא איננו יודע את התשובה "הנכונה", חקירה זו עלולה להיות עבור הנאשם כחרב פיפיות.
זאת ועוד, ידוע כי חקירות משטרה אינן נכתבות במלואן והסנגור לא מקבל לידיו את התמליל המדויק של החקירה עם העד. במרבית המקרים, חקירות עדים אינן מוקלטות או מוסרטות ולא אחת רב הנסתר על הגלוי. לדוגמא, לעיתים חקירתו של העד נרשמת כמונולוג, וזאת אף על פי שהחקירה התנהלה בדרך של שאלות ותשובות (או כאשר העד נחקר בשפה זרה ועדותו נמסרה לסנגור בעברית).
כיצד ניתן להתמודד עם הסוגיה?
כפי שצוין לעיל, המצב בישראל אוסר כיום על סנגורים להיפגש עם עדי התביעה, וזאת מחמת איסורי כללי האתיקה והקוד הפלילי. עם זאת, ישנן מספר דרכים באמצעותן ניתן להתמודד עם איסורים גורפים אלה. לדוגמא, ניתן להגיש בקשה לצד השני להיפגש עם העד/ים. הסנגור יכול לפעול להמתקת רוע הגזירה על ידי פנייה לצד השני וקבלת הסכמתו למפגש עם העד. כפי שצוין לעיל, כלל 37(ב) מתיר מפגש כאמור בכפוף להסכמת הצד השני ובא כוחו.
כמו כן, סנגורים יכולים לבקש לעשות שימוש בחריג לכלל הנמצא בסעיף 37(ג)(2). על פי סעיף קטן זה, בית המשפט המחוזי, או הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (אי מי שהוסמך על ידי הוועד), יכולים להעניק היתר למפגש עם העד בהתאם לקביעת תנאים מסוימים. שימוש בחריג הנ"ל מרוקן מתוכנה את הוראת סעיף 37(ב) ומאפשר מפגש כאמור גם ללא הסכמת הצד השני (ובא כוחו).
לדוגמא, במקרה אשר נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בא כוחה של נאשמת ביקש מבית המשפט רשות להיפגש עם אחד מעדי התביעה. הסנגור במקרה זה ייצג אישה אשר הוגש כנגדה כתב אישום ובו יוחסה לה עבירה של רצח תינוקה. במסגרת הליכי החקירה, המשטרה חקרה את הפסיכיאטר אשר טיפל באישה בשבע השנים אשר קדמו למקרה. עם זאת, בחקירה המשטרתית לא ניתן ביטוי ראוי לעובדה שהנאשמת סבלה מדיכאון לאחר לידה. הסנגור ביקש להיפגש עם הפסיכיאטר על מנת לשאול אותו מספר שאלות אודות מצבה הנפשי של מרשתו, לאחר הלידה ועובר לאירוע. השופטים קיבלו את הטענה כי מדובר בראיות אשר תאפשרנה לסנגור לבנות את גרסת ההגנה כראוי, וזאת מבלי להביא לשיבוש הליכי משפט. כמו כן, הודגש כי היות ועובדות המקרה היו מוסכמות, ועיקר המחלוקת נגע למצבה הנפשי של הנאשמת, הרי שעסקינן בפרטים רלבנטיים ומהותיים. בית המשפט התנה את המפגש ונקבע כי יהיה ניתן לעורכו במעמד של צד נוסף שייקבע לכך על ידי בא כוח המדינה.
