אברך חרדי אשר שימש במשך עשר שנים כשוחט סבל מפריצת דיסק אשר כתוצאה ממנה הוא נאלץ לעבור ניתוח בגבו. בעקבות האירוע, השוחט פנה לביטוח הלאומי וטען כי מדובר בתאונת עבודה. לאחר דיונים ממושכים, אשר התגלגלו לבית הדין לעבודה, הוחלט להכיר בשוחט כנפגע עבודה.
יש לכם שאלה?
השוחט טען כי עבודתו כללה שחיטה של כ-2,000 תרנגולי הודו מדי יום. לדבריו, הבעיות בגב אשר מהם הוא סבל היו תוצאה ברורה של עבודתו בבית המטבחיים. התובע תיאר את עבודתו כ"התכופפויות חוזרות ונשנות כנגד שולחן בגובה של כשבעים ס"מ, וזאת כאשר הוא רחוק משולחן השליטה בכשלושים ס"מ נוספים". הוא ציין כי על מנת לבצע את עבודת השחיטה, הוא היה צריך להתכופף עם גבו קדימה, כאשר רגליו ישרות (וזאת בשל אגן ניקוז אשר היה בינו לבין השולחן). לטענתו, ביצוע הפעולה הנ"ל, אלפי פעמים בשבוע, גרם לו לפגיעה בגבו. התובע הדגיש כי בעקבות פריצת הדיסק הוא נאלץ להיעדר מעבודתו עד עצם היום הזה.
פסילת מומחה רפואי מחמיר וקבלת התביעה
בית הדין לעבודה מינה מומחה רפואי מטעמו אשר התבקש לבחון האם התקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין פריצת הדיסק. המומחה קבע כי חרף תיאור העבודה באופן המדובר, עבודתו של השוחט לא הייתה "פיסית או קשה" והיא לא "יצרה עומס על הגב התחתון". אי לכך, המומחה היה סבור כי אין להכיר בקשר הסיבתי הנטען. התובע ועורכי דינו ביקשו מבית הדין לעבודה לפסול את חוות הדעת הרפואית ולמנות מומחה רפואי נוסף. במסגרת הבקשה הנ"ל, נטען כי המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין החזיק באסכולה רפואית מחמירה יתר על המידה. כמו כן, התובע הלין כנגד קביעתו של המומחה לכך שעבודתו לא הייתה "עבודה המעמיסה על הגב".
בית הדין לעבודה קיבל את הבקשה לפסילת המומחה ומינה תחתיו מומחה רפואי אחר. מומחה זה קבע באופן חד משמעי כי הפעולות, כפי שתוארו בעובדות המקרה, במשך תקופה ארוכה בת תשע שנים, היו ללא ספק הסיבה לפריצת הדיסק. כמו כן, המומחה השני הוסיף כי היה ניתן להכיר בפגיעה המדוברת כתאונת עבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה. דהיינו, להכיר בכך שהפגיעות הקטנות שנגרמו לתובע בכל אחד מימי עבודתו בשנותיו כשוחט, גרמו בסופו של דבר לפגימה הכללית בגב. בעקבות קביעותיו של המומחה השני, המוסד לביטוח לאומי החליט להכיר בשוחט כנפגע עבודה.
