תא (ת"א) 17303-11-11 פלונית נ' פלוני
עיקרון פומביות הדיון הינו אחד העקרונות הבסיסיים בשיטת המשפט הישראלית. על פי עיקרון זה, יש לפרסם פסקי דין ברבים, לרבות את שמות בעלי הדין, וזאת על מנת שכל אחד יוכל לעיין בהם. עם זאת, במקרים בהם עלולה להיגרם לפלוני פגיעה בפרטיותו בשל פרסום שמו או פרטים אודותיו בפסק הדין, ניתן לחרוג מעיקרון פומביות הדיון ולהביא ל"סגירת הדלתות" מבחינת ההליך בתיק.
יש לכם שאלה?
על פי רוב, פסק הדין יפורסם ללא שמו של בעל הדין או פרטים אשר יוכלו להביא לזיהויו. סוגיות כגון דא נפוצות בעיקר בתחומים כגון דיני משפחה ועבירות נוער. האם ניתן להחיל אותם גם כאשר עסקינן בתאונת דרכים?
בנובמבר 2011 הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקביל להגשת התביעה, התובעת - אישה צעירה - הגישה בקשה לאסור על פרסום שמה או פרטים מזהים אודותיה (בכל אמצעי פומבי לרבות באתרי חיפוש באינטרנט). בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין הבקשה להתקבל.
המסגרת המשפטית
במסגרת פסק הדין, השופט התייחס להלכה אשר ניתנה ביוני 2011 במסגרת ע"א 2321/08 פלוני נ' פלונית. בעניין פלוני הנ"ל עלתה השאלה כיצד בית המשפט צריך להכריע בנוגע לבקשתו של תובע בתביעה לפי חוק הפלת"ד למנוע את פרסום ההליכים בתביעתו בשל החשש מפני פגיעה בפרטיותו. נקבע כי מדובר במאבק בין שתי זכויות חוקתיות בעלות מעמד רם. מצד אחד, הזכות לפרטיות (המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו), ומצד שני עיקרון פומביות הדיון (המעוגן בחוק בתי המשפט ובחוק יסוד השפיטה).
על פי רוב, הבכורה במקרים כגון דא צריכה להינתן דווקא לעיקרון פומביות הדיון. עם זאת, נקבע כי המחוקק יצר אפוא איזון מיוחד בין הזכויות הנ"ל במסגרת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט אשר קובע כי "בית המשפט רשאי לאסור כל פרסום בנוגע לדיונים המשפטיים וזאת כאשר הוא רואה לנכון לעשות כן לשם הגנה על בעל דין או אדם אחר, לרבות מפני פגיעה בפרטיות של אדם הלוקה במוגבלות נפשית או שכלית".
בעניין פלוני, נקבע כי ישנם מספר מבחנים אשר יש לעמוד עליהם בסיטואציות כגון דא:
- הנטייה להימנע מהפרסום תגבר ככל שהמידע המדובר נוגע יותר בליבת המונח "פרטיות".
- לא רק עצם הפגיעה בפרטיות נבחנת, אלא גם עוצמת הפגיעה.
- יש לשקול את מידת העניין הציבורי בפרסום מסוים לעומת הנזק אשר יגרם לפלוני כתוצאה ממנו.
- יש לשקול את השלב שבו נמצא ההליך המשפטי.
- חריגים לעיקרון פומביות הדיון צריכים להישקל בצמצום.
מן הכלל אל הפרט - הפגיעה בתובעת עלולה להיות פגיעה חמורה בפרטיות
במקרה דנן, בית המשפט קבע כאמור כי יש לקבל את הבקשה. נקבע כי בהתאם להלכה אשר ניתנה בעניין פלוני, היה מקום להיעתר לבקשה לשם הקטנת מימדי הפגיעה בתובעת. הודגש כי המבקשת השתהתה מעט בהגשת הבקשה לאסור את הפרסום, ונזק מסוים כבר נגרם לה. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להגן עליה חרף הפגיעה הראשונית, ולו בשביל להקטין את הנזקים המדוברים.
עיקר טענותיה של הצעירה היו במישור הערכי והנורמטיבי. בית המשפט שמע אותה ארוכות וקבע כי "אין ספק שפרסום הדברים האמורים היה עלול לפגוע בפרטיותה למרות מחדליה הדיוניים". בית המשפט קיבל אפוא את הבקשה על בסיס מספר טעמים:
- פרסום מצבה הנפשי והגופני של התובעת היה עלול בהחלט לגרום לפגיעה חמורה בפרטיותה.
- מדובר באישה צעירה אשר נמצאת בתחילת דרכה, והפרסום הרחב והנצחי באינטרנט היה יכול "להסב לה פגיעה ונזק גדולים" (כדברי בית המשפט).
- מניעת הפרסום תוכל לסייע לתובעת להשתקם מהתאונה למרות נזקיה הקשים (הן בתחום הרפואי והן בתחום הנפשי).
- "עובדות כתב התביעה ונספחיו הצביעו על פגיעה נפשית וגופנית מיוחדת" (נכתב בפסק הדין).
- התבקש צו איסור פרסום "מאוזן, מתון ומידתי". מחד גיסא, לא נמנע פרסום תוכן ההליכים המשפטיים, וכך התאפשר לקיים את ההצדקות והרציונאליים המבוססים בעיקרון פומביות הדיון. מאידך, הצו ישמור על פרטיותה של התובעת ויהיה בו כדי למנוע פגיעה חמורה בה.
- הצעירה איננה "דמות ציבורית מוכרת". אי לכך, נקבע כי לא היה לציבור הרחב עניין בפרטיה האישיים.
.jpg)
