בית המשפט העליון קבע כי קרקעות אשר נמכרו על ידי עיריית אשקלון במסגרת פרויקט "בנה ביתך" בעיר יביאו לחיוב העירייה בתשלום מע"מ בגין עסקאות הנדל"ן. מדובר בפסק דין עקרוני אשר יכולות להיות לו השלכות של ממש על סוגיית מיסוי מקרקעין בכל הנוגע לפעילות של מוסדות ללא מטרות רווח (מלכ"רים). שופטי העליון נחלקו בפסק הדין באשר להחלטה העקרונית. מחד, המשנה לנשיא מרים נאור טענה בדעת מיעוט כי אין לחייב את העירייה במע"מ. מאידך, השופטים יורם דנציגר ויצחק עמית קבעו כי העירייה תשלם את המע"מ בגין עסקאות הנדל"ן.
יש לכם שאלה?
השאלה אשר עמדה במרכזו של הדיון הייתה - האם פעולותיה של עיריית אשקלון היו פעולות עסקיות החייבות במע"מ, או שמא עסקינן בפעולות ללא מטרות רווח שהיו אמורות ליהנות מפטור?
מוסדות ללא מטרות רווח זכאים להקלות משמעויות מבחינת הטבות מס וזאת בשל היותם ארגונים אשר מקדמים מטרות לא עסקיות ובעלות ערך חברתי. בין המלכ"רים הפועלים בישראל ניתן למצוא ארגונים חברתיים, בתי חולים, עמותות רבות, אוניברסיטאות ועוד. לא אחת, מדובר בארגונים אשר מחזורם הכספי הינו גדול ביותר. אי לכך, חיובם במע"מ בגין פעילויות עסקיות עלול להיות משמעותי מאד מבחינת התנהלותם הכלכלית והפיננסית.
בית המשפט המחוזי מקבל את טענות העירייה, רשות המיסים מערערת
עיריית אשקלון מוגדרת, ככל רשות מקומית, כמלכ"ר. במקרה דנן, העסקאות נשוא ההליך בבית המשפט העליון נגעו למכירה של 53 מגרשים לטובת בניית פרויקט "בנה ביתך" לאנשים פרטיים. מדובר בעסקאות אשר התנהלו על בסיס מכרז (לפי כל המרבה במחיר) והן הכניסו לקופת העירייה כחמישה מיליון דולרים. חרף הגדרת העירייה כמלכ"ר, מנהל המכס והמע"מ הפעיל את סמכותו בעניין וקבע כי יש לסווג את העסקאות כפעולות עסקיות החייבות בתשלום מע"מ. העירייה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי מכירת הקרקעות לטובת הפרויקט הייתה "פעילות מוסד ללא מטרות רווח". דהיינו, פעילות שאינה חייבת במע"מ. רשות המיסים הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל שהונח לפתחו של בית המשפט העליון.
העליון: "מבחן כוונת הפעילות"
כפי שצוין לעיל, מכירת מקרקעין ממלכ"ר לאדם פרטי פטורה ממע"מ לפי חוק המע"מ. העירייה סמכה ידיה על הוראת החוק הנ"ל במסגרת טיעוניה בערכאות המשפטיות. מנגד, מנהל המכס והמע"מ טען כי היה זה בסמכותו לשנות את מעמדה של העירייה מבחינת מכירת הקרקעות לעוסק ממלכ"ר, וזאת לשם חיובה במע"מ. העירייה טענה כי כאשר היא מכרה את המגרשים עבור הבנייה הפרטית היא פעלה במסגרת היותה מלכ"ר ולשם טובת הציבור. מנגד, רשות המיסים טענה כי יש לבחון את העסקאות לא בהתאם להגדרת העירייה כמלכ"ר אלא על בסיס "סיווג הפעולה" לפי "מבחן כוונת הפעילות". דהיינו, נטען כי יש לבחון האם העירייה ביצעה את המהלך מתוך מטרה לגרוף רווחים, אם לאו.
כאמור, השופטים דנציגר ועמית קיבלו את הערעור וקבעו כי יש לחייב את העירייה בתשלום המע"מ. בפסק הדין נקבע כי ניכר שהמטרה אשר עמדה מאחורי עסקאות המקרקעין במקרה דנן הייתה - הפקת רווח לשם מימון פעילותה של העירייה. השופטים קבעו כאמור לאחר בחינת השיקולים התכנוניים. נקבע כי שיקולים אלה העידו כי המניע והכוונה שעמדה מאחורי העסקאות הייתה עסקית. בניגוד לנאור, דנציגר ועמית בחרו לשים את מלוא הדגש על המטרה המיידית של הפקת הרווח כתוצאה ממכירת הקרקעות, ולא על השימוש העתידי בכספים שנכנסו בעקבותיהן לקופה הציבורית של הרשות המקומית.
