תמש (חי') 1644-09-08
תביעות רבות מוגשות בישראל בגין הוצאת לשון הרע. כמו כן, תביעות דיבה רבות אף מתקבלות מדי שנה ומזכות את התובעים העומדים מאחוריהן בפיצויים משמעותיים. עם זאת, לא אחת תביעות לשון הרע נדחות למרות שנאמרו ופורסמו דברים חמורים ביותר. למעשה, גם כאשר הדברים עולים לכאורה כדי לשון הרע, הרי שאין בכך די על מנת לפסוק לטובת התובע פיצויים. תובע הטוען להוצאת לשון הרע כנגדו צריך להוכיח את הדברים שנאמרו כנגדו, את היותם לשון הרע, ואת פרסומם בציבור. מנגד, נתבע בתביעות כגון דא יכול להיעזר בהגנות שונות המנויות בחוק איסור לשון הרע. להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בתביעת לשון הרע שהוגשה במסגרת הליך גירושין בין בעל ואישה המשתייכים לעדה הערבית-נוצרית בישראל.
פורום זכויות הגבר | זכויות הגבר במשפחה
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום הסכם גירושין
פורום לשון הרע
האישה טענה כי במסגרת תביעה שהוגשה על ידי בעלה לשעבר לבית הדין הכנסייתי, נאמרו כנגדה דברים קשים ביותר כגון האשמתה בבגידה, נטישתה את בית המגורים המשותף בחברתו של גבר לא מזוהה, וגניבת כספים מאביו של בעלה לשעבר. מנגד, הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לפיצויים וזאת מחמת שלוש סיבות עיקריות - פרסום מותר, פרסום שהינו אמת ("הגנת אמת דיברתי") ואי הוכחת זהות ה"ציבור" ששמע את הדברים. בית המשפט בחן את הסוגיה אשר הונחה לפתחו וקבע כי דין התביעה להידחות.
פרסום בכתבי דין מוגן מפני לשון הרע
כאמור, טענותיה של התובעת נגעו לדברים שנכתבו על ידי בעלה לשעבר במסגרת תביעה משפטית. חוק איסור לשון הרע קובע, בסעיף 13(5), כי בין הפרסומים המותרים והמוגנים מפני תביעות דיבה ניתן למצוא פרסום על ידי בעל דין שנעשה תוך כדי דיון בפני שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית.
הלכה פסוקה היא כי הרציונאל העומד מאחורי סעיף זה הינו כי יש לאפשר לעורכי דין ובעלי דין לטעון בבית המשפט בחופשיות ומבלי לחשוש מפני תביעות דיבה. לדוגמא, בית המשפט העליון קבע, במסגרת בע"א (ת"א) 1682/06, כי מדובר בסעיף שנועד להגן על האינטרס הציבורי בניהול "הליכים משפטיים ללא מורא" ומבלי שבעלי דין בדיון בפני ערכאה או סמכות שיפוטית ייאלצו לשקול כל מילה הנאמרת על ידם. חשוב להדגיש כי לא מדובר רק בדברים שנאמרים בתוך ההליך המשפטי. ההגנה מכוח חוק איסור לשון הרע חלה על "כל מסמך או פנייה בכתב אשר נדרשים במהלך הרגיל של משפט ואשר מסייעים ומשמשים להמשכו ומהלכו".
אכן, חשוב לציין כי בפסיקה קיימת מחלוקת באשר לחסינות זו והיקפה. יש הסבורים כי עסקינן בחסינות מוחלטת ויש הגורסים כי חסינות זו הינה חלקית ו/או מוקנית (עם זאת, חסינות חלקית תוכר על פי רוב רק במקרים בהם עסקינן בלשון הרע שניתן להגדירה כ"זדונית ומרושעת").
במקרה דנן, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת הדיבה. בפסק הדין נקבע כי הדברים אשר נכתבו על ידי הבעל לשעבר, חרף היותם קשים וחריפים, שיקפו נאמנה את נקודת מבטו של הנתבע. כמו כן, הודגש כי מדובר היה בכתבי בי דין המוגנים מכוח החוק. לסיכום, בית המשפט קבע כי אין לפסוק פיצויים לטובתה של התובעת, וזאת משום שדבריו של הנתבע נאמרו במסגרת הליך משפטי שנערך בין הצדדים בדלתיים סגורות. יתרה מכך, התובעת לא השכילה להוכיח מהו הנזק אשר נגרם לה ומי היו האנשים הנוספים ב"ציבור" ששמעו את הדברים שנאמרו כלפיה.
