דחיית עתירה של דרור אלפרון כנגד החלטת ועדת השחרורים לשחררו על תנאי

ועדת השחרורים מוסמכת להורות על שחרור מוקדם של אסיר בעקבות התנהגות טובה. לצד שיקול זה, על הועדה לבחון את סיכוי ההשתקמות של האסיר, רמת מסוכנותו – הסיכוי שיבצע עבירות בעתיד, ואת האינטרס הציבורי. על החלטות הועדה ניתן להגיש ערעור, ודוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום
פורום פלילי

במקרה זה, בית המשפט דן בעתירה שהוגשה על ידי דרור אלפרון על החלטת ועדת השחרורים שדחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי ממאסרו. העותר ריצה את המאסר, בין 10 חודשים, לאחר שהורשע בביצוע עבירות סחיטה, איומים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

לטענת בא כוח העותר, הלה עמד בכל התנאים לקבלת שחרור על תנאי והיו לו סיכוי שיקום גבוהים ומוטיבציה לעשות כן. אולם, בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לועדה אודות עבירות שבוצעו על ידי העותר, בקשתו לשחרור מוקדם נפסלה. נטען שמידע מודיעיני זה לא היה יכול להוות עילה לפסילה מאחר ולא היה מדובר בידיעות קונקרטיות שנחקרו, נבדקו ואומתו מול העותר. בנוסף, לא היה מקום להעניק למידע זה משקל רב לעומת יתר הפרמטרים שתמכו בשחרור העותר על תנאי. מנגד, המשיבה סברה שהחלטת ועדת השחרורים הייתה כדין והמידע המודיעיני שהגיע אליה נבדק ונחקר טרם שימש כבסיס לקבלת החלטה. על כן, בית המשפט התבקש לדחות את העתירה.

פסק דין

נקבע שבמקרה זה, היה מדובר באדם צעיר, שסיים את הלימודים בבית הספר התיכון, התגייס לצבא והתנהל באופן נורמטיבי גם בין כותלי בית הכלא. אולם, להתנהלות זו היה רובד נוסף, פלילי, שבא לידי ביטוי בהרשעה פלילית לאחר שהעותר ביצע עבירות חמורות. בנוסף, בפני ועדת השחרורים הוצג מידע מודיעני ממנו עלה שהעותר היה מעורב בפעילות עבריינית בכלא ובחלקה היה אף בכדי לסכן את ביטחון הציבור.

אמנם, מידע זה לא עלה לכדי ראיה אולם, ההליך לגביו הוגשה העתירה היה דיון של ועדת השחרורים בנושא שחרור על תנאי. כלומר, הליך שהוא בגדר זכות יתר המוענקת לאסיר, לאחר שהוכח שהלה ראוי לשחרור ואינו מהווה סכנה לשלום הציבור. אי לכך, לא היה צורך בהצגת ראיות מוצקות ומבוססות על מנת לקבל את ההחלטה בנושא והיה די במידע המודיעני שהוצג בפני הועדה על מנת לדחות את השחרור על תנאי של העותר.

לא זו אף זו, חלק מהידיעות שהוצגו לועדה חיזקו זו את זו והן פירטו את הפעולות שהעותר נקט על מנת לקדם את הפעילות העבריינית, שכללה חיסול של יריבו. בנסיבות אלו, בית המשפט פסק שהחלטת הועדה הייתה סבירה והעניקה משקל הולם לכל הנתונים שהובאו בפניה. לפיכך, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטתה והעתירה נדחתה.