בית המשט העליון כינה את תופעת השימוש בסכין כאמצעי לפתרון סכסוכים בשם "תת תרבות הסכין" וקבע שיש לעשות כל מעשה ומאמץ על מנת לעקור אותה מהשורש. שכן, תופעה זו גובה מחיר כבד מנשוא, לרבות אובדן חיי אדם ופוגעת בחברה בכללותה. לפיכך, במקרים בהם נאשם עשה שימוש בסכין, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהרתעת היחיד והרבים, על פני האינטרס האישי ולגזור את העונש בהתאם. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של חבלה חמורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וכניסה ושהייה בישראל שלא כחוק. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם שהה בתל אביב ביום ה-23.03.09 בשעות הלילה, יחד עם אדם נוסף. השניים התהלכו באופן מחשיד ולכן, למקום הוזעקה ניידת משטרה.
 
לאחר הגעת שוטרים למקום, הם החלו לבצע סריקה. אז, אחד מהשוטרים הבחין בנאשם רץ לכיוון גינה ציבורית. הוא רדף אחריו ברחובות וצעק לעברו שיעצור. כאשר השוטר היה קרוב לנאשם, הלה הסתובב לעברו והכה אותו בראשו. בין השוטר לנאשם החל להתפתח מאבק במהלכו האחרון דקר את הראשון. רק לאחר מכן, הנאשם נעצר. במסגרת עסקת טיעון, הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו והורשע. לאחר מכן, נשמעו הטיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

לטענת המאשימה, לחובתו של הנאשם היו 9 הרשעות קודמות שכללו עבירות נגד חוק הכניסה לישראל, אלימות ועבירות רכוש בגינן אף האחרון ריצה עונשי מאסר בפועל. לא זו אף זו, הנאשם ביצע את העבירות לעיל כשמעל ראשו היה עונש מאסר על תנאי, אשר לא הרתיע אותו. על כן, המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר משמעותי. הודגש שהנאשם שב וביצע עבירות פעם אחר פעם, כאשר מעשיו האחרונים פגעו בשוטר בעת שמילא את תפקידו והוא נאלץ לעבור ניתוח בהרדמה ולסבול מהגבלות תפקודיות שונות.

מנגד, בא כוחו של הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של מרשו, לרבות העובדה שהיה מדובר בתושב שטחים. כלומר, הוא היה עתיד לסבול מתנאי מעצר קשים לעומת אלו של אזרח ישראלי. בנוסף, נטען שהנאשם הבין את הפסול שבמעשיו, הביע צער על התנהגותו והודה במיוחס לו עקב רצונו לפתוח דף חדש בחייו ולחסוך זמן שיפוטי.

גזר הדין

השופט קבע שהתנהגותו של הנאשם הייתה חמורה ביותר, בפרט לאור העובדה שהוא ביצע בעבר עבירות שונות. למעשה, התנהגותו של הנאשם לימדה על כך שהוא בחר בפשע כדרך חיים, לא נרתע להיכנס לישראל פעם אחר פעם על מנת לעבור עבירות פליליות, תוך שהוא שידרג את מעשיו והצטייד בסכין במקרה זה, במטרה לסכל את מי שעתיד היה להפריע לו. כל זאת בשעה שמעל ראשו היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי.

מנגד, לזכותו של הנאשם עמדה הודאתו והעובדה שהוא הביע צער על מעשיו. עם זאת, השופט הדגיש שבנסיבות המקרה, היה ראוי להעניק משקל בכורה לאינטרס הציבורי, על פני האישי. שכן, מעשיו של האחרון פגעו באיש משטרה שביצע תפקידו ומצא עצמו קורבן לאלימות נגדו. עוד נקבע שמעשיו של הנאשם הביעו זלזול ברשויות החוק ואכיפתו. בסופו של דבר, השופט גזר על הנאשם 48 חודשי מאסר בפועל, 21 חודשי מאסר על תנאי והפעל עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד מעל ראשו.