שופט ביהמ"ש המחוזי בנצרת אשר קולה, גזר עתה על מיתעב אסמאעין (חכרוש), מכפר כנא, אשר הורשע בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק (החזקה), איומים, קשירת קשר לבצוע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, את העונשים הבאים:

 

 שש שנות מאסר בפועל, תקופות של 8 ו- 12 חדשי מאסר על תנאי, בהתאם לסוגי העבירות, תשלום קנס בסך 20,000 ₪ ופסילת הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 24 חודשים שיימנו מתום מאסר.


רקע:


הנאשם זימן אליו את המתלונן שהינו קרוב משפחתו לביתו, על מנת לשוחח עמו לכאורה שיחת פיוס, בעקבות סכסוך קודם ביניהם.

 

 משהגיע המתלונן סמוך לביתו של הנאשם, ירה בו הנאשם מספר יריות מאקדח שהוחזק אצלו ללא רישיון, ופגע ברגליו.

 

כן החזיק הנאשם בביתו, כלי נשק ותחמושת, וכן הורשע בהחזקת 165.5 כדורי אקסטזי, וחשיש במשקל כולל של 335.39 גרם חשיש.


השופט קולא ציין כי מעשיו של הנאשם חמורים בכל קנה מידה ונקודת התייחסות כלשהי וכן הבהיר כי הנאשם בחר לנהל משפט עד תום, וזוהי כמובן זכותו. וכי הוא מוסיף וטוען לחפותו ואף זאת זכותו.

 

הנאשם ביקש שלא לומר את דבריו בפני בית המשפט עובר למתן גזר הדין וגם בגין כך, אין לדונו לכף חובה. עם זאת ונוכח נקיטת גישה זו על ידו, אין הנאשם זכאי להקלה השמורה למי שמודה בעבירות שביצע, מתחרט עליהן ומקבל עליו שלא להוסיף ולחטוא בעתיד.


בהתייחסו לדברי הרמב"ם ציין השופט קולה בין היתר את הדברים הבאים בגזר דינו: "אין ספק, כי העבירה חמורה, אשר בלשון הרמב"ם כונתה "המעשים שנוצר מהם - קלקול גדול".

 

אין צורך להכביר מילים, אודות הסכנה הצפויה משימוש בנשק חם, אין צורך בתיאור מפורט, של הסכנה הצפויה מגרימת חבלה בכוונה מחמירה, אין צורך גם להכביר מילים אודות הסכנה הטמונה, במי המחזיק בחצר ביתו "ארסנל" כלי נשק, לשימוש לעת מצוא.

 

 אין גם צורך להכביר מילים, על הסכנה הצפויה לחברה, מהפצת סם מסוכן, בכמות כה נכבדה מסוגו של סם האקסטזי.

 

נמצא אפוא, כי השיקול הראשון במניין שיקולי הענישה של הרמב"ם, עומד לו לחובתו של הנאשם ולגבי "תדירות האירוע" – הבהיר כי אין ספק, כי בשנים האחרונות, עדים אנו לתופעה שקנתה לה שביתה במחוזותינו, לפיה, כל סכסוך ולו הקל שבקלים, "מיושב" על דרך של אלימות, ואלימות קשה.

 

עיתים, המ דובר בחבלות הנגרמות על ידי שימוש בכוח הזרוע, עיתים המ דובר בשימוש בנשק קר, כגון סכינים, אגרופנים ודוקרנים למיניהם, ועיתים רבות, חלה הסלמה של ממש, ופתרון הסכסוך, אינו באמצעים "קלים" כביכול, אלא באמצעות של נשק חם, אשר פגיעתו רעה והרסנית.


משכך, מסקנת הרמב"ם, "כי הדברים המצוי ביותר, צריך למנוע בעונש חמור" ( כפי שציטט אותם ב"כ הנאשם) יפה ונכונה לאישומים שבפנינו.

 

הן לאישום של חבלה בכוונה מחמירה, הן לאישומים של החזקת הנשק, והן לאישומים של החזקת הסמים.

 

כל אחת מן העבירות האלה, הפכה לא מכבר, ולמרבה הצער, למכת מדינה של ממש. כל מי שחי במדינת ישראל בחודש-חודשיים האחרונים, ער היה לאלימות הבלתי נתפסת שפשתה במחוזותינו, אלימות שהביאה מידי יום ביומו, ולעיתים אף מספר פעמים ביום, לקורבנות רבים בנפש".


כן התייחס השופט לפיתוי לביצוע העבירה – וציין כי שיקול זה נכון במיוחד בעבירות החזקת הסם וכן ל"קלות עשיית אותה פעולה" (שוב, כצטוט הסנגור) - ברור הוא, שבתנאים דהיום, ניתן בנקל להחזיק בנשק, ניתן בנקל לאיים בו, ואף ולמרבה הצער, ניתן בנקל להשתמש בו.


השופט ציין כי השיקול היחידי לקולא, הינו גילו הצעיר של הנאשם והעדר עבר פלילי. אלא, שאין בשיקול זה כדי להכריע את הכף לכיוון של הקלה משמעותית בעונש, וזאת נוכח חומרת העבירות והצורך בעונש הרתעתי אשר יהווה מסר ברור וחד משמעי, כי בעבירות כגון דא, צפוי העבריין להשלח אל בין כותלי בית הכלא לתקופה ארוכה ומשמעותית.


ת.פ.119/08 ניתן עתה 17.9.09