הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה התיר לפרסום (במגבלות) הכרעת דין , במסגרתה זיכה מחמת הספק נאשם פלוני יליד 1959 מיישוב הסמוך לחיפה , מעבירת אונס של שכנתו, קטינה בזמן הרלבנטי וכן מעבירות הטרדה מינית, מעשים מגונים בפומבי, תקיפה סתם ואיומים.


הרכב השופטים : אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ומנחם רניאל.


רקע:


לפי כתב האישום, המתלוננת היתה בזמנים הרלבנטיים שכנתו של הנאשם בדליית אל כרמל. בחודשים יולי אוגוסט 2006, נהג הנאשם במספר הזדמנויות:


1. להטריד את המתלוננת על ידי כך שביקש לנשקה, עשה בפניה תנועות עם הלשון שלו, הציע לה לבלות איתו את הלילה ולשתות משקאות אלכוהוליים, אמר שהוא אוהב אותה והציע לה להיות בקשר רומנטי איתו, וציין כי גם לאחר שתתחתן הוא ימשיך להטריד אותה ובמידת הצורך יגיע לבית חתנה.

 

כל זאת, למרות שהמתלוננת הראתה לו שאינה מעונינת בכך.


2. לחשוף בפניה את איבר מינו ולגעת בו, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.


3. לתפוס בזרועה של המתלוננת שלא בהסכמתה.


4. לאיים על המתלוננת שאם לא תסכים לנשקו יספר להוריה שהיא מציעה לו להיות איתה בקשר רומנטי.


עוד נטען בכתב האישום כי ביום 27.8.06, עת שמרה המתלוננת על ילדי שכנתה, נכנסה לחדר השינה, ובעקבותיה הגיע גם הנאשם שאותה עת צבע את ביתה של השכנה, ואנס אותה.


הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום מלבד העובדה שהמתלוננת היתה שכנתו, וטען שלא היו דברים מעולם.


השופט רניאל אשר כתב את הכרעת הדין, ציין כי במקרה זה, עת שבחן את עדות המתלוננת בכללותה, כולל הסתירות שבה, אל מול הראיות האחרות, הגיע למסקנה שאין בפני ביהמ"ש פסיפס ראייתי מספיק כדי להרשיע את את הנאשם מעבר לספק סביר בעבירות המיוחסות לו.


בגירסתה של המתלוננת הטיל ביהמ"ש ספקות, בין היתר, בדברים הבאים:


1. שמועות שהפיצה המתלוננת על אנשים אחרים, בסמוך למועד האירועים, שהתבררו כפרי דמיונה.


2. תלונות על הטרדות נוספות מאנשים אחרים, שלגביהם אישרה המתלוננת שלא היו הטרדות, וגם הכחישה תלונות על כך.


3. סתירות בין עדותה של המתלוננת לעדות אימה וספקות נוספים בקשר לאירוע אגב נסיעה לבריכה.


4. יומנים ורישומים שכתבה המתלוננת שהוצגו בחלקם כמי שנרשמו סמוך למעשים, והסתבר שנרשמו לאחר זמן רב, וסמך לתלונה במשטרה.


5. התרשמות המטפלים במתלוננת שעל ידי חשיפת סיפורי הטרדות מיניות, גם בפני מטפלים וגם בפני אחרים, היא מבקשת תשומת לב החסרה לה בביתה.


6. סתירות בגירסת המתלוננת על נסיבות סיום האונס.


7. פגמים במהימנות עדות המתלוננת.


חבריו של השופט רניאל להרכב השופטים הצטרפו לקביעותיו ולפיכך כאמור זוכה הנאשם מחמת הספק.